בדרך לחיפוש - מסע בעקבות אבודים

אחרית דבר ומה שהתגלה לי

בדרכנו לנמל התעופה בלֶה הרהרתי האם בעצם הצלחנו בשליחותינו? הרי לא הבאנו ארצה אנשים משרידי השבטים. בעצם, מצאנו את סולימניס ויוּסף, שרק מאוחר יותר הבנו, כשסיפרו על המקום ממנו נמלטו, בנוסף לאופן התנהגותם המיוחד, המלא נתינה ואהבת הזולת - שהם מדגם מייצג של בני עשרת השבטים.

במהלך הטיסה מלֶה רצה אלון לשוחח עם פרופסור אפלבוים. הוא ביקש מאלה להתחלף איתו במקומות הישיבה לטיסה זו והיא הסכימה.

"סיפרת שבקיבוץ קיווית לעבוד ברפת ולא איפשרו לך," פנתה אלי אלה, "אז מה ניסית במקום זה?"

שמחתי להמשיך ולשתף אותה בחיפושים שלי אז, ואמרתי: "חשבתי על משהו אחר, שיתאים אולי אפילו יותר. בתיכון סיפרה לנו המורה מנור על כך שהמרצה שלה בפילוסופיה החליט לעבוד כמטאטא-רחובות כי האמין שעבודה זו תאפשר לו לשקוע במחשבות פילוסופיות. זוהי עבודה שלא דורשת ריכוז רב ואפשר לעשותה בצורה מכנית ובינתיים להעמיק בהוויות פילוסופיות על מהות החיים. לי זה לא התחבר – טיאטוּ רחובות עם איש הגות ורוח, אבל חשבתי שאני אוכל ליישם את הרעיון כ...רועת צאן. בזמן שהכבשים מלחכות את העשב להנאתן יכול הרועה לשקוע במחשבות. האווירה הפסטורלית של הנוף, המרחבים, ריח הפריחה וקול פעיית הצאן רק תורמים להעלאת היצירתיות המחשבתית. אם מוסיפים לכך נגינה בחליל זה הופך להיות ממש מושלם. רק חבל שבנגב אין כמעט משטחי מרעה ראויים.

לו הייתי עוברת עם אילנית לייט"ב שבבקעה אולי היו מאפשרים לי לעבוד עם הצאן. לא שהיה להם צאן. באותה תקופה התמקדו שם רק בחקלאות, בעיקר מטעי תמרים ובננות, אבל אולי היו משתכנעים להוסיף גם כבשים במקום פרות. טוב, אני יודעת שאני לא מציאותית, ולכן גם המחשבות האלו נשארו בגדר משאלה שלא מומשה מעולם".

"והספר הזה, סידהרתא, בו קראת הרבה, לא הביא אותך לתובנות, לגילויים?"

"כן, נדמה לי שאפילו עברתי מסלול דומה במקצת למה שגיבור הספר עבר, רק שהוא בסוף מצא את מה שחיפש. פירוש השם סידהרתא הוא – 'מי שמצא משמעות לקיומו'. הסיפור מתאר את מסע החיפוש שלו. לאחר שנות סיגוף, שבמהלכן לא מצא מנוחה לנפשו, חזר לחיי חולין. אחרי שהתנסה בכל מנעמי החיים הגשמיים במשך עשרים שנה הוא עזב הכול ופנה להתבוננות פנימית ואז הצליח להגיע להארה.

גם אני כמוהו עברתי תמורות במסע החיפוש שלי. בתחילה נהיתי אחר התובנות שרכשתי מהמורה מנור בתפיסת האקזיסטנציאליזם, ואח"כ שיניתי כיוון ונסחפתי ללימודים האקדמיים ולמרדף אחר תארים במשך שמונה שנים, דבר שהשכיח ממני את חיפושַי, ועכשיו הגעתי לנקודת מפנה בה הבנתי שאני בעצם... דורכת במקום".

"נדמה לי שבתקופת המסע שלנו היתה לך הזדמנות להתבוננות פנימית," אמרה, "לגלות בתוכך, בכישוריך ובכוחותיך את הדרך המתאימה לך, ומעכשיו - לפעול למען היעוד שלך!"