בדרך לחיפוש - מסע בעקבות אבודים

פרק נ"ז - בן פורת יוסף

משלחתנו החלה בדרכה חזרה לעיר לה. בערב התמקמנו בגסט-האוס בכפר קטן שעל הדרך ללֶה. בימים האחרונים היינו מוטרדים בקשר לאנשי הכת הניאו-נאצית ולא היינו בטוחים שתמונות הג'יפ העולה באש יניחו את דעתם והם יפסיקו לנסות ל"חפש" אותנו.

אלון קרא לארז לחדרנו.

"הסכנה גדולה מידי, אי אפשר לקחת סיכונים," אמר אלון. "לדעתי, צריך לשלוח אימייל למוסד. ארז, אתה יודע איך להגיע אליהם?"

"בעבר הייתי סוכן 'מוסד' במשך כמה שנים," הפתיע אותנו ארז.

אלון התיישב מול המחשב ופתח את האימייל עם המכתב של טריקסטר שהשגנו מהמחשב של דניאל. הוא הוסיף אליו את כל הפרטים הידועים לנו מסיפוריו של דניאל.

"תן לי להוסיף כמה מילים למוסד," אמר ארז והתיישב לידו.

אלון זז מעט הצידה וארז הקליד את בקשתו מהמוסד להתערב בעניין כדי להגן עלינו, והדגיש שחשוב לנטרל בדחיפות את טריקסטר וכנופייתו לפני שיזיקו לנו. הוא הוסיף את שמו ופרטים מזהים, בצורה חסויה, הכניס את שם הקוד של האדם המתאים לדעתו לטיפול בעניין, ושלח.

"אנשי הכנופיה עלולים לעלות על עקבותיו של אלון אם יזהו ששלח ממחשבו את האימייל למוסד. הרי אתה לא מעביר אימיילים בערוץ מאובטח של הרשת העולמית?" שאלתי בדאגה.

"ומה חשבת, שלא לקחתי את זה בחשבון?" נהנה אלון להפגין את מומחיותו בתחום, "וכן, ישנו דבר מתוחכם שהוא אימייל המשמיד את עצמו אחרי קריאתו. כן, כמה שזה נשמע לך מוזר. באופן הזה ברגע שבמוסד יקראו את האימייל הזה כבר לא תהיה קיימת בעולם ראיה לכך".

אחרי שהבנתי שהכל מסודר על הצד הטוב יותר - הרגשתי שסלע נגול מעל ליבי. האמת שיכולתי לשער שאלון יעשה מה שצריך, אבל בגלל שהייתי מוטרדת מהלבטיים האישיים שלי הסחתי דעת מהעניין. עכשיו, בשילוב עם קשריו של ארז במוסד, הרגשתי בטוחה לגמרי.

כעת יכולתי לחשוב ביישוב הדעת על דבריו של דניאל בעניין הארגון הניאו-נאצי והכת ההזויה. נזכרתי ב'אוצר' שטריקסטר כל כך רצה והתברר שאלה אריות השנהב. במחשבה נוספת קצת התפלאתי שאוצרות אומנותיים כל כך מעניינים אותו. הרי הוא מחפש כוחות רוחניים בעיקר. אולי, חשבתי, הוא שיער שבני האפרידי החביאו בתוך האוצר קמעות.

"אני חייבת לבדוק את זה", אמרתי לעצמי ומיד קמתי וניגשתי אל המקום בו החבאתי את האריה. הפכתי את האריה מכל צדדיו, מחפשת שקע או סדק שבתוכו טמנו קלף. דקות ארוכות בחנתי אותו מלמעלה ומלמטה ומצדדיו ולא גיליתי דבר. התייאשתי וויתרתי על החיפוש. רק המשכתי להתבונן בעיני היהלומים הבולטות והבורקות של האריה. ואז קפאתי על מקומי.

"בעיניים!" צעקתי והבהלתי את אלון.

"אלון, תעזור לי לפרק את העיניים של האריה, אני בטוחה שיש משהו מאחוריהן".