בדרך לחיפוש - מסע בעקבות אבודים

פרק נ"ו - אֵאוּרֵקָה

בלילה עדיין היינו אפופים במחשבות על מה שהתגלה לנו ולא הצלחנו להירדם.

כל אחד שקע במחשבותיו כשלפתע התרומם אלון ממזרונו על מרפקיו וצעק: "הבנתי!" וטפח על מצחו.

"עוד מעט תצעק אֵאוּרֵקָה ותקפוץ החוצה מהאמבטיה רטוב וערום כמו ארכימדס," צחקתי.

"אל תגזימי, מקסימום ארוץ בפיצ'מה מחוץ לאוהל," גיחך. "אבל כן, התגלתה לי תובנה חשובה".

"נו..."

"את יודעת מה אני קולט עכשיו?" אמר, "כל הזמן חששנו שהמשלחת הגרמנית תשיג אותנו ותיקח לעצמה את האוצר הסודי. אבל עכשיו אני מבין שהם שתלו את דניאל במשלחת שלנו ובכך גם חסכו לעצמם את ההוצאה וגם יכלו להיעזר בכל הידע שיש לישראלים ובעזרתנו להגיע אל הממצאים. בעצם..." הוסיף, "הם כנראה הבינו שגם ישראל תוציא משלחת ובמקום להתאמץ להשיג אותנו מצאו פתרון מתוחכם. כך המרגל שלהם גם יכול להזהיר אותם וגם להתקיל את המשלחת שלנו לפני שנעלה על משהו חשוב".

התובנה הזו גרמה לי לשוק גדול.

"אז אתה חושב שדניאל הוא שפוצץ את הג'יפ עבור המשלחת הגרמנית? ואולי זאת צאלה, או ד"ר אוליב? צאלה התחמקה ממני כששאלתי אותה למה הניחה את תרמילה בג'יפ השני".

"אין לי הסבר לגביהם, אבל נזכרתי קודם שכשדניאל התנגד להחזרת האורים ותומים לשבט הוא אמר שבני השבט ממילא לא מבינים את ערכו האומנותי של החפץ, אבל אנחנו יכולים להפיק תועלת וידע מהכוחות הגלומים בו. יש לי הרגשה שהסיבה לפיצוץ היתה שיתוף פעולה עם גורמים שמעוניינים בדברים כאלה".

"אז איך נברר איתו? צריך להוציא את זה ממנו בערמומיות, אחרת הוא לא יודה."

"טוב, נחשוב על זה עד הבוקר ומחר ננסה את מזלנו".

"אבל את תצטרכי לומר את האמת בפניו, תוכלי לעמוד בזה?"

"אם הוא יכול לעמוד בשקרים, מזימות ואפילו פיצוץ הג'יפ שלנו בלי למצמץ, אז לי אין שום רחמים וסנטימנטים כלפיו".

*

למחרת אחרי ארוחת הבוקר ביקשנו מכולם להתאסף בחוץ כי יש לנו עניין חשוב לדון איתם.

"זה בקשר לפיצוץ," פתחתי. שאפתי אויר והמשכתי. "דניאל סיפר לי שטריקסטר דורש ממנו מידע על כוחות שליטה מתוך הקבלה, לגבי הצופן שמקשר בין האותיות למילים שבספירות".

ארז, צאלה וד"ר אוליב לא לגמרי הבינו על מה אני מדברת.

"ונודע לי מפרופסור אפלבוים," המשכתי, "שהוא סירב לגלות לו מעבר למה שמותר".

פרופסור אפלבוים הינהן.

"יומיים לפני הפיצוץ ראיתי שדניאל נכנס לחדרו של פרופסור אפלבוים ושמעתי את קולו מתחנן, מסביר ודורש, אבל אחרי זמן קצר יצא משם בטריקת דלת. הפנים שלו היו אדומות והבעה נחושה היתה עליהן".