בדרך לחיפוש - מסע בעקבות אבודים

פרק ל"ח - יש אוצר ?

בדרך חזרה לאוהלינו נזכרתי בקמיע שנמצא על שולחנו של ד"ר אוליב. מוזר, חשבתי, אולי הוא מעמיד פנים תמימות ובעצם שומר לעצמו ממצאים. לולי הפתעתי אותו הוא היה מספיק להחביא את המימצא.

במקום להיכנס לאוהל שלנו פניתי לאוהלם של הזוג אפלבוים.

"רציתי לשאול משהו," פניתי לפרופסור אפלבוים.

"בבקשה," הוא חייך.

"בקשר לד"ר אוליב, אולי זה סתם, אה, נדמה לי," הסתבכתי. לא תכננתי מראש מה אגיד.

"כן," פרופסור אפלבוים היה סבלני.

"פשוט ראיתי על שולחנו חפץ מגולגל, אולי קמיע עתיק. וכששאלתי אותו מה זה הוא גמגם והסתבך. יכול להיות שהוא מסתיר מאיתנו ממצאים?"

"אני לא מאמין," אמר פרופסור אפלבוים, "אולי בגלל חוסר הביטחון שלו ביחסי אנוש הוא נשמע חשוד, אבל הוא אדם מאוד ישר".

לא השתכנעתי לגמרי.

"צריך להכיר את האופי שלו," הוא הוסיף. "לא קל לעבוד איתו. הוא טיפוס מופנם ולא רגיל לעבוד בצוות ובהוראה הוא פחות טוב. זו הסיבה שהוא מסתפק במשרת עוזר פרופסור זמנית בארץ ומחכה לתקן שיפתח בגרמניה. אבל המוזרות שלו לא הופכת אותו לגנב או נוכל".

כשחזרתי לאוהלנו סיפרתי לאלון על דבריו של פרופסור אפלבוים.

"אם כך, מה פשר הקמיע שהיה מונח על שולחנו בלי ידיעתו?"

"אולי... זה..." לא רציתי להאמין במסקנה המתבקשת.

"בדיוק," השלים אלון את מה שלא העזתי לומר, "דניאל ניסה להפליל את החנון שלנו, ד"ר אוליב, כדי להסיט מעצמו את תשומת הלב. פשוט מאוד!"

*

למחרת פגשנו שוב ברועים. הפעם הזמינו אותנו לביקור בכפרם. קיבלנו אירוח מלא ונדיב וארוחה בסגנון מקומי - תפוח אדמה טבול ביוגורט מחלב יאק תוצרת בית. בני הזוג אפלבוים הודו להם, אך הסבירו שהם שותים רק חלב פרה, כבשה או עז והסתפקו בירקות חיים. לנו הסבירו שכאן לא השגיחו קודם על החליבה, לכן יתכן שזהו חלב של חיה טמאה כלשהי ולא דווקא יאק.

כמובן שהוגש שם גם צאמפה, המאכל המסורתי כאן. זוהי דייסת שעורים, שנוהגים לטבול אותה בתה חמאת יאק בעלת ריח מבאיש ובטעם מוזר.

"החמאה טריה?" שאלה צאלה, מעקמת את אפה למראה צבעה השונה מהמוכר לנו.

"אם הייתה טריה יותר מכפי שהיא – הרי היתה עשב," ענה לה דניאל בשנינות. "כך אומרים באירלנד," הוסיף.

היא הביטה בו במבט של לא-ביקשתי-ממך-להתערב. "אני אסתפק באינסטנט נודלס, ופירות יבשים. התערובת המוזרה הזו לא בשבילי!" אמרה כאילו מלצר בלתי נראה ניצב מעליה ומצפה להזמנתה.