השבט האבוד

100 1 1
                                    

נחתנו בארץ בשעת ערב, מנסים להתחבר חזרה למציאות הרגילה שלנו שנראתה עכשיו כל כך זרה לנו. דניאל הכריז שהוא מזמין את כולנו ל'מוזיאון הבריטי לאומנות עתיקה', לחזות בממצאים שלנו שיהיו מוצגים בתערוכת 'בני ישראל הבריטים'.

"כרטיסי הטיסה על חשבונך?" לא יכול אלון להיפרד מהעוקצנות שלו.

"כרטיסי הכניסה למוזיאון יהיו בחינם עבורכם," ענה דניאל ברצינות, "והרמת הכוסית אחר כך במסעדה תהיה על חשבוני. וכן, כמעט שכחתי. תוכלו גם לראות הופעה של ריקודים אירים. בלהקה המקומית לחובבנים שאני חבר בה ישמחו שאחזור לאימונים ואשתתף בהופעה הקרובה".

ד"ר אוליב הבטיח שישלח לכל אחד את ספרו החדש, שיצא לאור בקרוב, בעקבות מסענו. "מי שירצה אוסיף לו הקדשה," הוסיף כשהוא סוקר את כולנו ומבט של ציפיה בפניו לראות אם מישהו בכלל ירצה ולבסוף השהה את מבטו עלי.

"אני מאוד אשמח," הכרזתי בהתלהבות מופרזת מעט. אלון נעץ בי את מרפקו כאומר 'אפילו מחווה מעושַה לא מגיעה לו'.

"צאלה," אמר ארז, "מה איתך? את לא מתכוונת לכתוב ספר שיעסוק בצמחי המרפא של לדאק ותועלתם?"

"בוקר טוב אליהו! ודאי שתכננתי וגם התחלתי, מה חשבת?"

"אה, לא סיפרת לי," מילמל ואז התעשת ואמר: "אני הולך לקנות לעצמי ג'יפ חדש, קשוח. ג'יפ ספארי, כזה שמטפס על סלעים אנכיים, יורד מִצוקים, עובר בחולות טובעניים, בבוץ עמוק וחוצה נחלים. בקיצור, רכב שאוֹכל הכל ולא מתרגש מכלום". העינים שלו ברקו. "הרכב הכי מדהים היום, עם יכולות שטח אדירות, זה 'סופה 3' – גאוה ישראלית, רכב-חיה שאפשר להתחרע עליו," הוא המשיך להתלהב ולהיסחף, "אחד שמספק חוויה מצואיסטית ושידפוק פיצוץ של הופעה".

צאלה נשפה בחוסר סבלנות. "נו, מה נתקעת פה כמו קוץ בַּ..., בוא ניסע כבר הביתה, אני מתה מעייפות!"

ארז נאנח בשקט והרים את התרמילים שלהם על כתפו.

אלה ניגשה אלי כשחיוך על פניה, אחזה בשתי ידי בחמימות ואמרה: "אתם תמיד אורחים רצויים בביתנו ויש לכם הזמנה פתוחה ללא הגבלת תאריך לבוא לביקור מתי שתרצו".

"תודה לך", אמרתי וחיבקתי אותה.

*

בפיאט הכחולה של אחי, שחיכתה לנו בחניון נמל התעופה, נהג הפעם, לשם שינוי, אלון. זה איפשר לי לשוחח איתו ללא נוכחותו המעצבנת של מחשבו. הוא מיקד את מבטו בדרך שלפניו. חשיכה רבצה על הכביש ורק אורות פנסי הרכבים ריצדו. מבעד לשמשת הרכב נראו לי הפנסים זוהרים במיוחד, כשהילה של אורות צבעוניים מקיפה אותם והם נראים כעיני ינשוף חכם גדולות ותמהות, המוקפות בזֶר של נוצות. גם אני תמהתי ותמיהתי הייתה האם המסע הזה השאיר בנו את חותמו ובמה. מחשבותי נקטעו כשאלון החל לדבר.

בדרך לחיפוש - מסע בעקבות אבודיםWhere stories live. Discover now