☆מקום ראשון בהרפתקאות ! ביוני 2017☆
אורנית, סטודנטית לפיזיקה ופילוסופיה, מקבלת החלטה להצטרף למשלחת מחקר בעקבות השבטים האבודים בדקה ה-99. המסע לחיפוש ממלכתם האבודה של בני אפרים לוקח את חברי המשלחת לאזורים נידחים ואקזוטיים באסיה, ולחשיפת ממצאים קדומי...
"מאיפה בעצם הגיעו אלומות האור הצבעוניות בתוך מחילות המבצר?" שאלתי את דניאל.
"אלה היו בני השבט. ראיתי את אחד מהם אוחז באורים ותומים הרטוב, שכנראה הוציאו שוב מהבור כדי להגן עלינו ולהפיק ממנו את האורות האלה".
"אבל איך?" לא הבנתי.
"אני חושב שאני מבין," אמר פרופסור אפלבוים. "כאשר נוגעים ממושכות באחת מאבני החושן היא זוהרת. האור השחור-טורקיז היה מאבן הנופך של יהודה. זאת אבן שמסמלת ההתחייבות. החלטיות ודבקות במטרה תוך שמירת נאמנות לאחרים ולעצמך מתוך אחדות, ובעיקר - ניצחונות. סגולתה היא להרחיק אויבים לא רצויים. האור בצבע פנינה-דבש היה מאבן ישפה של בנימין. זאת אבן שמסמלת את חוזק הגוף. בתרבויות שונות עשו ממנה כלי לחימה, וחרבות מיוחדות ללחימה מנצחת. האור השקוף-תכלת היה מאבן היהלום של זבולון. זאת אבן שמסמלת עוצמה, התמודדות וכיבושים. המיקוד של שלושתן למקום אחד תוך התלכדותן, ביחד עם הכוונה החזקה של לוחמי השבט להציל אותנו, הפך אותן לכוח שלא ניתן להכניעו".
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"אם כך, אנחנו חייבים ללכת לבני השבט ולהודות להם," אמר ארז. "למעשה ניצלנו בזכות האורות האלה וכמובן בזכות הלוחמים שפגעו בחרבם בטריקסטר ובוולטר".
אחרי שכל בני המשלחת התעוררו, התארגנו ויצאנו אל עבר מושבם של בני השבט. כבר ממרחק-מה ראיתי שכל בני השבט התכנסו בהמוניהם בצלע ההר. הם ישבו במעין אמפיתיאטרון טבעי בצורת חצי-עיגול, מסודרים בשורות שורות. הופתעתי וגם קצת חששתי. מה הם מתכננים לעשות?
כשהגענו קרוב יותר חיכתה לי הפתעה.
בני השבט נעצו בי את עיניהם. היה במבטם משהו מעין... הערכה? אולי הערצה? לא הבנתי מה קורה.
עצרנו, ודניאל אמר לי בחיוך שהוא זה שסיפר להם שאני זו שפגעה בעינו של טריקסטר שהשתולל וירה לכל עבר. הם מאוד התרגשו מכך. "הם בטוחים שההצלה היתה בזכותך".
אני הייתי בטוחה שפעלתי בדרך המתבקשת, המובנת מאליה ולא הבנתי ממה כל כך התרגשו. הם הרי אלה שהפעילו את האורים ותומים והתחילו בכך את התהליך.
דממה מתוחה שררה באוויר, כמו ברגע שמנצח תזמורת עומד ללא ניע עם מקל הניצוח מורם וכל הנגנים מחכים לאוֹת להתחיל. לפתע כל בני השבט קמו על רגליהם בבת אחת, נעמדו מולי והרימו שופרות, של יאק. ואז, כולם יחד תקעו. "טוּוווווווו, טוּטוּטוּטוּטוּ," נשמעה התרועה. קולות השופרות הדהדו במרחבי ההרים בעוצמה רבה. הבחנתי שסביב בני השבט הונחו כַדי ברונזה ענקיים. כנראה שהם יועדו להגברת הקול. גם צלע ההר יצר הגברה אקוסטית. היתה לי תחושה שהתרועה נשמעת בכל העולם.
