בדרך לחיפוש - מסע בעקבות אבודים

פרק י"א - רמזים וקשיים על ההתחלה

ארז סיפר שבלדאק מקובלת האמונה בכוחה של הטלת קללה, וביכולתה של קנאת אדם להרע. פרופסור אפלבוים השווה את זה לנושא ה"עין הרע" שמוכר ביהדות כגורם לנזק ע"י קנאה. "מעניין לראות שקירות הבתים כאן צבועים בתכלת," הוא אמר, "גם בתיה של צפת וסמטאותיה נצבעו כך נגד כוחות רוחניים שליליים".

שלפתי מתיק הצד הקטן את דף המידע לתייר שקיבלנו בשדה התעופה והתחלתי לקרוא: "מוצאם האתני של הלדאקים הוא משבטים מונגולים מעורבים בהודים. השפות העיקריות המדוברות בלדאק הן (בנוסף לקשמירי ואורדו הרשמיות): הינדי, לדאקי, טיבטית, סינית ו..." ראייתי החלה להיטשטש וכאב הראש לא איפשר לי להמשיך ולקרוא. כולנו היינו עדיין תשושים ומסוחררים והסתפקנו בינתיים בהתרשמות וצפייה כללית במקומיים ובסגנון חייהם.

התקדמנו לאורך הכביש הראשי. נשים מקומיות פרסו על בד פירות וירקות ופירות יבשים מתוצרת עצמית. אלה ניגשה אליהן.

"אני רוצה להצטייד במלאי ירקות," אמרה וביקשה מד"ר אוליב שישמש כמתורגמן.

אחת הנשים המבוגרות חייכה אליה ואמרה משהו כשהיא מצביעה על מרכולתה. אלה ביקשה שני קילו מישמשים יבשים. האישה התכופפה לתנוחת כריעה כדי להכניס את המישמישים לשקית, כששמלתה החומה והארוכה מתאבקת באדמת הכביש. אם אלה היתה יודעת שבכל מקום אליו נגיע נמצא מישמשים, על העצים או במקומות האירוח, אולי לא היתה קונה אפילו מישמיש אחד.

כשהאישה הגישה לה את השקית שאלה אותה אלה אם ידוע לה על שבטים ממוצא ישראלי. אשת המישמישים קימטה את מיצחה, חיככה את ראשה במטפחתה ואגב כך נשמטה צמה אחת צרה וארוכה שהיתה מגולגלת מעל ראשה, ולבסוף אמרה כמה מילים. ד"ר אוליב הסביר שהיא אמרה שבכפר השכן, שֵיי, יש אדם מאוד מבוגר שאולי ידע על כך.

*

אלון ניצל את זמן המנוחה וההסתגלות להראות לי במחשבו כתבה על משלחתנו בעיתון הדיגיטלי 'גלובלי'. אלון מתעדכן בו מידי יום על שערי המט"ח, מֵימדים מובילים והשקעות כדאיות.

"תראי, במדור 'מחקרים' דוּוח על המסע שלנו," אמר לי אלון, "וגם כאן מדובר על חששם של גורמים שונים בארץ מתוצאות המסע, ועל ניסיונות להצר את צעדנו".