בדרך לחיפוש - מסע בעקבות אבודים

פרק ס"ב - המאבק על הסוד הקדום

אלון היה הראשון שהתעשת. הוא תפס את סולם החבלים שהיה תלוי על כתפו ובשאגה חנוקה זרק אותו לעבר דניאל במטרה ללוכדו בתוך אחת הלולאות.

הניסיון החטיא.

דניאל נסוג לאחור. עיניו נפערו בהפתעה.

באותו הרגע זינק ארז מהצד השני על דניאל, כשידיו מונפות למעלה כדוב ענק שהתרומם על רגליו האחוריות כדי לתקוף, ותפס אותו מאחור באחיזת בריח משתקת.

הסכין נשמטה מידו ועפה לרצפה.

אלון רץ לעברם כמו שור זועם, כשפניו סמוקות, שלף את האולר שהיה בנרתיק בחגורתו וכיוון אותו לעבר צווארו של דניאל.

"אלון, לא "!!צעקתי בבהלה.

אלון צרח לעברי: "תביני, זה או הוא או אנחנו. הוא כבר הוכיח את נכונותו לחסל אותנו, ועכשיו הוא הגיע עם סכין!"

לא ידעתי מה לומר. היה היגיון בדבריו, אבל להרוג?!

ואז נזכרתי במה שהיה כתוב על הקלף: "מי שיש לו את הכוח למשול על עצמו - יכול לשלוט על כל העולם". הבנתי שיש כאן רמז וצריך להשתמש בזה כדי להינצל ולהציל.

"חכה, תשלוט בעצמך!" ציוויתי עליו. "קודם כל תברר עם דניאל למה איים עלינו".

"למה את מצפה?" שאל אלון בלעג מר, "בוודאי לכך שימצא הסבר, שכמו תמיד ישכנע אותך".

בכל אופן, ארז כנראה השתכנע מדברי וביקש מאלון להרחיק את האולר ולאפשר לדניאל לדבר. אלון חרק שיניים וציית. הוא עמד נוקשה, כשכתפיו מתוחות ואגרופיו קמוצים.

דניאל ניסה לנשום למרות אחיזתו החזקה של ארז סביב צווארו ודיבר בכבדות.

"הבנתי שאם תגעו בקלף שבתחתית הקופסה תגרמו לנזק לידע נוסף המוצפן בה. זו הסיבה שדרשתי שתתנו לי את הקופסה וגם התחלתי לצלם אותה לפני שהקלף ישחת," הוסיף במאמץ.

כמה חבל שמרוב להיטות לצאת שכחתי לקחת את המצלמה. עכשיו לא אוכל לומר לדניאל שאני כבר אצלם הכל.

"אבל למה שלפת סכין?" שאל אלון. מבטו היה רווי שנאה.

"ובכלל לא התכוונתי לאיים, רק הוצאתי את הסכין כדי לקלף בזהירות את הקלף".

דניאל התקשה לנשום. זרועו השניה של ארז היתה כרוכה סביב חזהו וכלאה גם את זרועותיו.

"במיוחד בגלל מה שיש בגב הקלף", הסביר.

"איך אתה יודע את כל זה?" שאל ארז, כששרירי ידיו כבר רועדים ממאמץ ממושך.

דניאל שאף אויר בקושי והמשיך לדבר. "אני אסביר לכם בהמשך הכל, אבל קודם כל תיזהרו עם הקלף. אם תמשכו אותו בכוח הוא יקרע, והאיור שעליו עלול להיהרס".