בדרך לחיפוש - מסע בעקבות אבודים

אפילוג

שבוע אחרי

ירושלים

שוב מצאתי את עצמי שועטת בשדרות מאגנס לעבר בנייני האוניברסיטה בגבעת רם. כמו תמיד הדרורים פטפטו בשלוה בין ענפי העצים, והעלים התנועעו ברוח הקלילה.

בעצם, חבל להפר את הרוגע, חשבתי. אני דווקא בסדר עם הזמן. רק מתוך הרגל של שנים מצאתי את עצמי שוב רצה לאורך השדרה.

האטתי. ממרחק כבר הבחנתי בבניין הפיזיקה. חלפתי על פני המסדרון הראשי והפעם נכנסתי בדלת השניה, לחדר המנחים. שחר בן-ארי, המנחה שלי, הקדים וכבר חיכה לי שם.

"שבי," אמר והחווה לעבר הכיסא שמולו. "אז אני מבין שהפסקת את לימודי הפיזיקה שלך," אמר וחיוך שובב על פניו.

הנהנתי. הוא זימן אותי לכאן כי כבר יִדעתי אותו בטלפון על השינוי שבדעתי לעשות.

"התחלת כבר לכתוב את הספר?" שאל.

"עוד לא." עניתי. "אז מה רצית ממני?"

"צריכים אצלנו שליחים במציאת והעלאת יהודי ההרים של חבר העמים," הוא ניגש ישר לעניין. "חשבתי שזה תפור עליך. תוכלי להגשים את היעוד האמתי שלך - לטפח בני קהילות נידחות וליצור בארץ חברה מתוקנת שמאחדת את כל בני המגזרים השונים."

"אוקיי." חייכתי. "אז הצליח לך. רצית כבר לפני שיצאתי למסע לגייס אותי לאגף שלכם ולמשימות שלכם."

"כן, נכון," הודה. "אז יהיו איתך בקשר בקרוב. ושיהיה לך בהצלחה". אמר וקם על רגליו.

*

יומיים אחר כך הגיעה אלי שיחת טלפון.

"אורנית?"

"כן?"

"שלום, מדברים מנתיב. יש לנו תפקיד להציע לך".

"במה מדובר?"

"יש לנו יחידה סודית, שתפקידה לאסוף מידע על יהודים בחבר העמים ולעודד את זיקתם לישראל, ליהדות ולציונות. אנחנו צריכים שליחים שיצרו איתם קשר. לפני מספר שנים שלחנו אנשים שלנו לגיאורגיה כדי לחלץ יהודים מאזורי הקרבות. הפעם מדובר ביהודים מאזרביג'אן, ליתר דיוק 'יהודי ההרים' בקווקז. אין לך מה לחשוש. לאזרבייג'ן יש יחסים מצוינים עם ישראל. ובכל אופן, יהיה צורך להיעזר באמצעי תקשורת חשאיים.

לדעתנו, את מתאימה לכך ביותר. באופן כללי, נחוצים לכך אנשים עם הרבה מוטיביה, תחושה עמוקה של שליחות ומשמעות. וגם כושר אילתור והבנה פסיכולוגית".

לרגע חששתי להתחייב וניסיתי להמציא תרוץ כדי לדחות אותם בינתיים. "תראה, בדיוק קיבלתי מילגה ללימודים ונותרו רק עוד עשרה חודשים לממש אותה והתלבטתי אם..."

"השליחות היא רק לחודשיים. נכון, תאלצי לעזוב קריירה מבטיחה, לנטוש את מה שעסקת בו עד כה, אבל כך תוכלי להחליף אותה בקריירה אחרת שתואמת לשאיפותיך שלך בנתינה לזולת, באיחוד חלקי העם, ובגילוי ושימור מורשתם העלומה של נידחים מעמנו. תוכלי להגשים בכך את מה שנועדת לתת".

"איך אתם יודעים ש...?"

"עשינו עליך בירור. שמענו שהשתתפת לא מזמן במשלחת לחיפוש השבטים האבודים. אגב חלק ממשתתפי המשלחת ההיא גם יצטרפו למשלחת זו.

זו שליחות חובקת עולם שמטרתה לגשר בין ישראל ובין הקהילות היהודיות בתפוצות, להבטיח את העמקת הקשר וחיזוק הזיקה לעם ישראל". הוא דיבר בפתוס ובהתלהבות, "את אפילו תהני מעבודתך הזו ותרגישי בעלת ערך ואפילו תוכלי להשתכר יפה והעיקר, יהיה לך חיבור ליעוד שלך," התאמץ לשכנע אותי בכל יכולתו.

"נשמע מעניין. תשמע, אה.. עם מי אני מדברת?

"מ... קראי לי X.

"בסדר. אז X, אתם יודעים היכן נמצאים יהודי ההרים? איפה לחפש?"

"עדיין לא. ... בינתיים אנחנו רק בדרך לחיפוש...."

סוף

*גוף שפועל במשרד ראש הממשלה ותפקידו לעודד את יהודי מזרח אירופה לעלות לישראל