פרק מ"ו - מעמקים

57 2 2
                                    


המסע שלנו המשיך והתנהל לאורך עמק נהר הזנסקר. התכנון היה לצאת השכם בבוקר לכפר הרועים רָמגַ'אק. באותו בוקר, למרות שניסיתי לקום ולהתארגן מוקדם, שוב איחרתי. הפעם זה היה לטובה. הג'יפ שהתפוצץ ונשרף היה ריק רק בגלל שעדיין לא ירדתי מהגסט-האוס.

אחרי שכולם התאוששו מההלם הראשוני, פרופסור אפלבוים ביקש מארז לצאת עם הנהג המקומי בג'יפ השני לסוכנות הנסיעות ולהביא ג'יפ נוסף. אחרי שארז בדק אם הג'יפ הנותר ממולכד ומצא שהכל תקין, הוא הוציא ממנו את התרמיל של צאלה והניח ליד שאר התרמילים שליד הג'יפ, והוא והנהג נסעו. אנחנו חזרנו לגסטהאוס והתיישבנו בסלון הבית. המחשבות והחשדות לא הפסיקו להטריד אותי. אלון שישב לידי היה מוטרד עוד יותר.

"אולי זאת פעולה של המשלחת הגרמנית שמנסה להקדים אותנו," העלתי את השערתינו בפני כולם.

"קשה לי להאמין שאנשי אקדמיה, אפילו אם הם נאצים, ינסו לחסל חברי משלחת מחקר ישראלית," אמר פרופסור אפלבוים.

"אז אם זה לא הם ..." אמרתי.

זה כנראה מישהו מהקבוצה שלנו, חשבתי ולא העזתי להעלות את זה על שפתי.

"לא יכול להיות שזה פיגוע!" טען אלון, "מה פתאום שטרוריסטים יחפשו דווקא אותנו במקום השומם הזה?"

"וזה גם לא הגיוני שמישהו הטמין משהו בג'יפ!" טענה צאלה בהחלטיות, "אין בינינו מחבלים".

טון קולה היה גבוה מהרגיל וזה צרם לי.

ד"ר אוליב ישב נוקשה, לסתו היתה מהודקת והוא הצליב את זרועותיו על חזהו. רק נעליו נעו מצד לצד. לפתע קם ממקומו בתנועה חדה.

"אני חייב ל..." מלמל תוך שהוא בולע הברות ומילים, ואז השתנק כשעיניו רחבות ומתרוצצות לכל עבר בלי להישיר מבט אלינו. הוא נשך את שפתו התחתונה, כחכח בגרונו והוסיף: "ל... ללכת ל... לחדר," והלך כאילו הוא נמלט ממישהו.

"לאן אתה בורח, ד"ר אוליב?" קרא אחריו דניאל, "אנחנו מנסים להבין עכשיו מי אחראי למה שקרה". ד"ר אוליב לא הגיב ונעלם במעלה המדרגות.

החלטנו גם אנחנו לעלות לחדרנו.

"וגם אם אלה כן הגרמנים מאוניברסיטת ברלין," המשיך אלון את השיחה שהתחלנו עם כולם למטה, "איך הם הגיעו אלינו?"

"אולי... מישהו משתף איתם פעולה?" אמרתי.

"כן," קבע אלון והוסיף, "משתף הפעולה חייב להיות מישהו מבינינו." הוא קימט את מצחו.

"אבל זה צריך להיות מישהו שיודע גרמנית," אמרתי.

"הבעיה שיש כמה כאלה כאן. פרופסור אפלבוים, ד"ר אוליב, דניאל וצאלה".

"אם כך, דניאל לא החשוד היחידי," מיהרתי להדגיש. "העובדה שהוא ניסה להעלים ממצאים עבור המוזיאון הבריטי עדיין לא הופכת אותו לרוצח".

בדרך לחיפוש - מסע בעקבות אבודיםWhere stories live. Discover now