☆מקום ראשון בהרפתקאות ! ביוני 2017☆
אורנית, סטודנטית לפיזיקה ופילוסופיה, מקבלת החלטה להצטרף למשלחת מחקר בעקבות השבטים האבודים בדקה ה-99. המסע לחיפוש ממלכתם האבודה של בני אפרים לוקח את חברי המשלחת לאזורים נידחים ואקזוטיים באסיה, ולחשיפת ממצאים קדומי...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
למחרת, בבוקר המפגש, התעוררתי בשמחה לקול ציוץ ציפורי בוקר. לא שיש ציפורים כלשהן, מלבד עורבים צרודים, בסביבה האורבנית בה אני נאלצת לגור, אבל הורדתי צלצול חדש לנייד שלי לכבוד המאורע. נאלצתי לחכות לשעה חמש אחר הצהרים כדי לא להגיע לפני הזמן, ואז יצאתי. לדירתו של אלון הגעתי מירושלים תוך שעה. עליתי בזריזות במדרגות ונכנסתי בסערה. הפעם הוא התנתק מיד מעסקיו, הכניס את המחשב הנייד לתיקו וקם לצאת. הבנתי שהוא רוצה להדגים במפגש את היכולות של תוכנות הניווט ואת הצורך באיש מחשבים בין חברי המשלחת וחייכתי לעצמי בסיפוק. כשהגענו לפולקסווגן הכתומה שלו, איתה הגעתי, הגיש לי אלון את המפתחות. "את נוהגת!" אמר.
"מה?" שאלתי מבולבלת ונעמדתי על מקומי, "לא אתה נוהג?"
"אני מבזבז מספיק זמן על העניין הזה שלך, אז לפחות בדרך אוכל להמשיך לעבוד על המחשב," טען ותחב את צרור המפתחות ישירות לכף ידִי. הבטתי בו המומה, מבינה שטעיתי בעניין מטרת הבאת המחשב.
"נו, קדימה! את ממהרת למפגש, לא?" זירז אותי. "מה הבעיה שלך? את לא יכולה להאמין שיש גם אנשים חסרי סימפטומים שוביניסטיים? לא יֵרד מכבודי כלום אם אישה תנהג ברכב בו אני נוסע," זרק לעברי והתיישב במושב שליד הנהג. "רק סעי בזהירות כי חבל על המחשב. הוא די חדש," הוסיף תוך שהוא פותח את רוכסן התיק ומלטף במבטו את מחשבו האהוב. עוד לפני שהספקתי להתניע הוא כבר היה מחובר למחשב, ראשו ורובו, מנותק מכל הסובב.
הבטתי בשעון. היה די מאוחר. "אולי כבר התחילו שם," חשבתי לעצמי בחשש. התחלתי לנסוע, מנסה לעקוף כל רכב שמזדחל, ולהזדרז ככל האפשר. הבנתי שאין טעם לנסות לדבר עם אלון ושקעתי במחשבות. דמיינתי את המסע, חשבתי על פרטי הציוד שכדאי לקחת ופתאום החלו להתגנב לליבי חששות, בעיקר בגלל פחד הגבהים שלי. אולי יהיו קטעים מסוכנים שנאלץ לעבור בהם במסלולנו כדי להגיע לכפרים נידחים? אולי נאלץ לטפס על צוקים תלולים או לרכב במעברים צרים ועקלקלים ליד תהומות?
בטרקים שעשינו במזרח היו אומנם קטעי טיפוס לא קלים, אבל נועה, החברה שהתחייבה שלא נעשה שטויות, אף פעם לא הסכימה ש'נלך על' קטעים מסוכנים, או כאלה שמיועדים לאלפיניסטים והסתפקנו בטרקים בעלי רמת קושי בינונית בלבד. היא לא התפתתה לסטות מהדרך המסומנת ולחפש קיצורי דרך בשבילים חדשים שאולי מתפוררים. לא ירדנו במדרונות בזמן ערפל או גשם, שלעתים היה הופך לברד, אלא רק 'על יבש', בלי להסתכן בהחלקה.
