פרק ג' - מתנדב בעל כורחו

265 3 1
                                    


השקט ששרר בחדרו של אלון למחרת אחר הצהרים לא הפתיע אותי

Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.

השקט ששרר בחדרו של אלון למחרת אחר הצהרים לא הפתיע אותי. כשעמדתי שם, נשענת על המשקוף, הרגשתי כמו גרגר אבק בלתי מורגש. דקות ארוכות חיכיתי, למרות שקראתי בשמו כמה פעמים והקשתי על דלת החדר באסרטיביות מנומסת. לא היתה כל תגובה.

"הוא עדיין לא יודע איזה הפתעה אני עומדת 'להפיל עליו'," צחקתי בליבי, נהנית מעצמי. בעצם יש לי שתי הפתעות. רק שאחת מהן היתה פחות צפויה מהשניה.

לא רק בגלל האוזניות הצמודות לאוזניו מנותק אחי מהעולם שסביבו. מאז שהחליט לעסוק בשיווק באינטרנט והפך לעבד של הכסף - הוא עובד לפי הֶספק ובלי הֶפסק. כמעט עשרים שעות ביממה הוא צמוד למחשב, עסוק באובססיביות בעַסקיו. הבנתי מראש שאין טעם להתקשר אליו. אם אני רוצה שיתוף פעולה ממנו אני חייבת להגיע ולהפעיל עליו לחץ מסיבי עד שישתכנע. בתקווה שישתכנע.

ידעתי שאמצא אותו במצב הטבעי שלו, עם הפנים למסך המחשב, כשפלג גופו העליון רכון מעט קדימה בריכוז וגבו מופנה לדלת החדר. ידו הימנית דבוקה לעכבר בקשר בל ינתק. לאחרונה הוא פיתח "תסמונת נהג מונית" – מדבר אל האנשים מעבר לגבו, בלי להסתובב לעברם. זו הסיבה שאני מחזיקה אצלי מפתח לדירתו ונכנסת ישר לחדרו, מוותרת על השלב הלא יעיל של צלצול בפעמון.

התקרבתי ועמדתי לצד עמדת המחשב שלו. "היי אלון," אמרתי בקול רם, כמעט בצעקה. עדיין לא נראה שהקולות חודרים לתודעתו, אלא רק חולפים לידו כרעש רקע שיש לסננו.

מעט חפצים היו בחדר וגם הם נראו מבוישים בשל עצם הימצאותם. רק עמדת המחשב עם המדפים שמעל והמגרות שבצד היתה גדולה ובעלת נוכחות. יחד עם הציוד הנלווה שלצידו, שכלל מדפסת וסורק, נראתה העמדה כמו משרד קטן. מבטי נדד על פני הקירות הלבנים והחפים מכל תמונה בחדר הקטן. התריסים שהיו מוגפים כדי ליצור חציצה מפני העולם החיצון ורעשיו גרמו לי לתחושת מחנק.

"איך הוא מצליח לעבוד עם מעוף במקום חסר חיים שכזה," חשבתי לעצמי והבטתי ברחמנות בשני עכברי העיר השפופים ליד מסך המחשב.

מיהרתי לפתוח את החלון שלידו אפילו בלי לבקש את רשותו. התריסים השמיעו מחאה קולנית לפני שהסכימו להיפתח חלקית וגילו מאחוריהם נוף עירוני מַשמים. אפילו עץ אחד לא הציץ מבין הבניינים הגבוהים שחסמו את מעט האוויר רווי הפיח שניסה להסתנן לדירה. הוא בחר כבר לפני שנים בדירונת בבניין 'הרכבת', העשוי מבלוקים של בטון, כדי להיות קרוב לאוניברסיטה. הבניין קיבל את שמו בזכות שש כניסותיו, שנראות כמו שישה קרונות משא. למרות נהמת המכוניות הטורדנית שהתפרצה בבת אחת לחדר, אלון עדיין לא זז.

בדרך לחיפוש - מסע בעקבות אבודיםWhere stories live. Discover now