☆מקום ראשון בהרפתקאות ! ביוני 2017☆
אורנית, סטודנטית לפיזיקה ופילוסופיה, מקבלת החלטה להצטרף למשלחת מחקר בעקבות השבטים האבודים בדקה ה-99. המסע לחיפוש ממלכתם האבודה של בני אפרים לוקח את חברי המשלחת לאזורים נידחים ואקזוטיים באסיה, ולחשיפת ממצאים קדומי...
אחרי השבת התכנסנו בסלון הגסט-האוס לדון בתכניות להמשך. לאחר שסיימנו את המסלול המזרחי ללא ממצאים משמעותיים, הוחלט לעבור למסלול השני שלנו - לכיוון דרום, לאורך נהר האינדוס. לדעתו של פרופסור אפלבוים, זה היה מסלול נדידתם של השבטים לעבר טיבט.
"במסלול הזה יהיו לנו גם קטעי הליכה לא קלים," הזהיר ארז. "לא כל הכפרים צמודים לנהר. ישנם כפרים שנבנו על צוקים, וישנם גם כפרים שנמצאים מעבר למעברי הרים, שבהם רכבים לא יכולים לעבור".
אני חשבתי שזה דווקא מלהיב, אבל ד"ר אוליב נראה מוטרד.
כשנכנסנו ביום ראשון בבוקר למשרדי סוכנות הטיולים הקטנה שבמרכז לֶה כדי לשכור ג'יפים ונהגים, חיכה לנו פקס. הפעם הפקס היה ממשרד החוץ. הפסקנו כבר לתמוה איך שם בישראל יודעים כל הזמן היכן אנחנו. מפעם לפעם תוכן הפקסים היה תקיף יותר והאזהרות שנלוו אליו היו חמורות יותר. בינתיים, כל עוד הפקסים רק נובחים, המשכנו במסע בתקוה שנוכל להתקדם במחקר בלי הפרעות משמעותיות. כמו שאומר הביטוי: "הכלבים נובחים והשיירה עוברת".
תכננו לבקר בשני כפרים שעל גדות האינדוס, ספּיטוּק וזינצֶ'ן. נסענו בכביש הפונה מערבה מלֶה בתוך עמק רחב ידיים, כולו שדות ירוקים ועצים, שבו זורם נהר האינדוס. הנהגים חיפשו מעבר לחצות את הנהר. מיד אחר כך הדרך נכנסה אל בין ההרים והנוף היה צחיח. התקדמנו עם השביל והמשכנו בעליה תלולה במשך שעה עד שהנהר התגלה שוב. מלמעלה האינדוס נראה כפַס כסף-אפרפר. לבסוף יצאנו לשטח פתוח כשמצד שמאל נוף מדברי, מצד ימין כפרים ירוקים, וביניהם מפריד נהר האינדוס שמלווה אותנו לאורך כל הדרך.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"לאן ממשיכים מכאן?" שאלתי את ארז, כשנוכחתי שהוא לא מצליח להחליט לאן לפנות. ד"ר אוליב שלף את המצפן שלו ועיין בו ברצינות רבה. כשראשו כפוף לעבר המצפן הוא נראה כמו סימן שאלה וכאילו כל מהותו אומרת תמיהה וחיפוש תשובה. אלון פסק על פי ה-GPS לפנות שמאלה. התרחקנו מהאינדוס והתקדמנו מעל וואדי שלאורכו זורם נחל קטן.
הבטתי מהחלון ולפתע הבחנתי בתופעה מעניינת. עצי המישמש שצמחו לאורך הנחל היו מקובצים בצורה מיוחדת.
"תראו," אמרתי, "עצי המישמש נראים כאילו נטעו אותם כאן בצורת ראש חץ, כאילו רצו לסמן לנו מסלול".
