בדרך לחיפוש - מסע בעקבות אבודים

פרק ט' - אל לדאק

מדלהי יצאנו בטיסת פנים אל העיר לֶה, בירת חבל לדאק. בתחילה ראינו מהאוויר רק הרי ענק חומים וצחיחים ופסגות מושלגות, אח"כ כבר זיהינו את נהר האינדוס המתפתל בין ההרים עם רצועה חקלאית ירוקה לאורכו. ככל שהמטוס הנמיך נראו בבירור גושים ירוקים פזורים בתוך הישימון האפור, שהחיו את הנוף כמו מדשאות לאורך כבישי אספלט. תעלות מזרימות מים לשדות נראו כנחשים דקיקים וכחולים. ההרים, שנראו כגבעות סוכר מבעד לענני צמר הגפן שבראשם, הקיפו את העמק כחומה.

ארז, שישב עם אשתו במושב שלפנינו, הסביר לנו כמו מדריך טיולים רשמי שמשמעות השם "לה-דאג" הוא 'ארץ מעברי ההרים הגבוהים'. "זהו חבל ארץ הנמצא במזרח קשמיר, בין הפסגות המערביות של ההימליה לשולי רמת טיבט." דיבר אל החלל שסביבו בלי לבדוק מי מאזין.

"איך זה שבפסגות האלו יש מדבר במקום צמחיה עשירה, כמו באלפים למשל?" שאלתי אותו כשאיני יכולה להסיר את עיני מהנוף המדהים.

הוא הסביר שרכס ההימלאיה חוסם את רוח המונסון, ומונע מהעננים גישה לאזור.

"נו באמת, יכולת להבין את זה לבד," העירה צאלה אשתו בטון פסקני וחריף.

הייתי מופתעת מהתגובה המתנשאת שלה.

"אלה דברים לא פשוטים," מיהר ארז לומר, "למדתי בקורס במדעי האטמוספירה על חיזוי תופעות כמו יובש, סופות, רוחות מונסון ועוד, וזה ממש מורכב".

הוא הביט לעברי במבט מתנצל ומילמל כך שהיא לא תשמע: "בדרך כלל היא בסדר, מלבד הזמנים שהיא חוטפת את הג'ננה".

עם כובע המצחיה שעל ראשה נראתה צאלה מרחוק כבת יענה בעלת מקור מחודד. גבותיה המכווצות ומבטה החד יצרו תחושה כאילו היא זוממת כל הזמן משהו.

היא סיפרה שלצורך עבודת המחקר שלה לתואר שני ב- אֶתנוֹ-בוטניקה היא בחרה לחקור את צמחי הרפואה והמאכל של שבטים באסיה. כשדיברה על הנושאים הקרובים לליבה היא חייכה מבלי משים. שמתי לב שבעצם היא די יפה, אבל לטעמי זהו יופי קריר ומרוחק. היא הסבירה שאחת הסיבות שהסכימה להצטרף למסע היתה העשרת ידיעותיה בעשבי המרפא בתרבות הטיבטית וההודית.

"ארז, אני חייבת לבקר במרפאה הטיבטית והמוזיאון לרפואה טיבטית," הודיעה, "שמעתי שהם ממוקמים במרכז התרבותי שנמצא ביציאה מהעיר לה. התרופות הטיבטיות הוכיחו עצמן במשך מאות שנים שהן יעילות מאוד."

"נראה אם ישאר לזה זמן," הפטיר ארז. "צריך לשאול את פרופסור אפלבוים אם אפשר להכניס את זה ללו"ז המתוכנן לנו לימים הקרובים".

"מה אתה עושה עסק מכל דבר? כמה זמן זה כבר יכול לקחת?" היא כיווצה את גבותיה בזעף.

ארז נראה קצת מופתע מההתקפה ורק הסביר שיש דברים שלא תלויים בו.

דניאל סיפר לנו שהוא כבר רגיל שאשתו לא מצטרפת למסע. אשתו טענה שהיא כבר עברה את הגיל למסעות כאלה. ד"ר אוליב הוא בעצם רווק מזדקן, כך שלא הייתה מי שתסכים או תסרב להתלוות אליו למסע.

הסבתי את פני חזרה לעבר החלון העגול. שמתי לב שהמטוס מתכונן לנחיתה ועקבתי בחשש איך הוא כמעט מתחכך בהרים בירידה לתוך העמק. התמלאתי אימה כשהמטוס עבר קרוב מדי לסלעים המשוננים.

ארז לא נראה מתרגש מהנחיתה. בעוד אני עוצרת את נשימתי במתח הוא הסביר לנו על לדאק: "לאדק היא הפינה הצפון מערבית של הודו. באזור זה נפגשות שתי התרבויות החשובות של מזרח אסיה - הינדואיזם ובודהיזם שהגיעו מהודו".

"ומה היה לפני שהגיעו תרבויות אלו לאזור?" העזתי לשאול ולהסתכן בעוד הערה עוקצנית.

"עד המאה השלישית לספירה הייתה דת הבון שלטת באזור והתושבים היו עובדי אלילים. ההינדואיזם התפתח מדתם של הארים - האיראנים, הדראווידיים וההראפניים, עמים שחיו בתת היבשת ההודית והגיעו במשך השנים מאזור ממלכת פרס".

"יש כאן בלדאק הכול," אמר, "עמקים ירוקים ושופעי מים, ומאידך מדבר אלפיני בהרים הגבוהים. יש בוסתנים, כרי דשא, יאקים, גמלים דו דבשתיים, מעיינות מים חמים ונוף מדהים." סיכם כמו מדריך מנוסה.

'מי יודע איזה הרפתקאות מחכות לנו כאן,' חשבתי בהתרגשות, בלי שיהיה לי מושג מה בעצם מצפה לנו.

חברים, בבקשה כתבו על התרשמותכם. האם זה מוצא חן?