בדרך לחיפוש - מסע בעקבות אבודים

פרק ס"ד - ברית עם

בדרכנו חזרה כבר עלה השחר. כשהגענו לחצר המבצר ראינו דמות בעלת זקן ארוך ומדובלל ושיער שיבה סבוך מוטלת ליד השער ורובה אוטומטי זרוק לצידה. הבנתי שזהו וולטר, העוזר של טריקסטר. חולצתו היתה משוסעת ממכת חרב ושוליה המוכתמים מדם התנופפו לצדדים ברוח. קעקוע נראה על חזהו החשוף. הוא היה בצורת צלב קרס גדול שבמרכזו שער אבן עתיק.

המסוק לא נראה בשטח. כנראה טייסו מיהר להעלם כשראה מה עלה בגורלו של וולטר.

חמשת הלוחמים הסתדרו סביבנו מקיפים אותנו במעין צורה מגוננת, וליוו אותנו אל אוהלינו. היינו כנראה בטראומה ולכן עשינו את הדרך בשתיקה. רק כשהתקרבנו שבר דניאל את השתיקה.

"אני רוצה להבהיר משהו..," כחכח בגרונו כדי לפתוח בדברים, "אל תחשבו שהיתה סכנה שאפגע באורנית כשהצמדתי אליה סכין. כנראה לא שמתם לב, כי היה חשוך במקום, אבל הפגיון השלוף שלי היה בתוך נרתיקו, כלומר הלהב כולו היה מכוסה ורק הידית שבהקה היתה חשופה, כך שגם אם הייתה מתרחשת תקלה והסכין היתה מתחככת בה, לא היה קורה כלום. הנרתיק עשוי מעור פיל והוא עבה ובטיחותי".

אז סתם נבהלתי, חשבתי לעצמי והרגשתי ממש מגוחכת. כדי לטשטש את תחושתי המטופשת אמרתי: "אני חושבת שאני עצמי הייתי צריכה להיות עשויה מעור של פיל, כדי לא לפחד כל כך".

אלון צחק, כנראה מהקלה יותר מאשר מהבדיחה.

דניאל הביט לעברי במבט מתנצל. "סליחה אם הבהלתי אותך. אני גם מתנצל אם הכאבתי לך בלי כוונה. לא הייתה לי ברירה. אני מקווה שאת מבינה".

"כן, כן," גמגמתי.

כשנזכרתי שכיוונתי אליו אקדח ניסיתי לברר ביני לבין עצמי, תוך כדי הליכה, האם באמת הייתי יורה בו? ולמה התעכבתי כל כך עם הדיבורים והבעת אכזבה וכאב? אולי באיזשהו מקום, בתת-מודע, העדפתי לא לפגוע בו. קיוויתי שזאת אי הבנה והוא לא כזה נוכל ורשע. אולי ייחלתי שיסביר את עצמו, שיוכיח שהיו אילוצים, שזה לא מה שאנחנו חושבים.

*

כשהגענו למאהל, דבר ראשון הערנו את פרופסור אפלבוים וסיפרנו לו בהתרגשות על המימצאים החדשים מהלילה וגם... על חיסול טריקסטר.

היינו צריכים לחזור על הסיפור כמה פעמים, כי הוא לא קלט איך זה שטריקסטר לא נעצר עוד בהלוויה, הרי ידידו הדיפלומט הודיע שחברי הכת טיטוס נלכדו, איך הוא הגיע תוך יום לכאן, ואיך זה שהוא חוסל למרות שהיה לו תת-מקלע.

הוא היה בהלם, אבל גם אנחנו היינו זקוקים לספר על הטראומה שחווינו שוב ושוב.

"הכת של טריקסטר חיפשה כל הזמן כלי נשק מאגי," אמר דניאל. "הם ניסו להשיג נשק שעוצמתו הרסנית, ובסוף כמעט ששמו את ידם על האורים ותומים".