☆מקום ראשון בהרפתקאות ! ביוני 2017☆
אורנית, סטודנטית לפיזיקה ופילוסופיה, מקבלת החלטה להצטרף למשלחת מחקר בעקבות השבטים האבודים בדקה ה-99. המסע לחיפוש ממלכתם האבודה של בני אפרים לוקח את חברי המשלחת לאזורים נידחים ואקזוטיים באסיה, ולחשיפת ממצאים קדומי...
ידעתי מלימודי ההגנה העצמית שהתגובה חייבת להיות מהירה, חזקה וכואבת, וללא טעויות.
בסדנת הטאי-צ'י למדתי על שמירה על שיווי משקל ושיבוש שיווי המשקל של היריב.
כופפתי את ידי ושלחתי מכת מרפק אחורית למרכז גופו ובעיטה אחורית לברכו. אנחת כאב נפלטה בפיו ואחיזתו נחלשה לרגע. מיהרתי להדוף את ידיו מצווארי, התכופפתי הצידה ואחורה, ותקעתי מרפק שני לצד גופו. דניאל איבד את האיזון וכמעט מעד.
הייתי כבר בטוחה שהצלחתי להשתחרר כשלפתע סכין הוצמד לגרוני.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"זרוק את האולר שלך," איים דניאל בקול קר על אלון, "או שאפגע באחותך".
האימה היכתה בי במלוא עוצמתה. הבנתי שהוא חזק יותר משחשבתי. הכל נראה אבוד. הרגשתי לכודה. רגלי רעדו וניסיתי לסנן כמה מילים. "אני הצלתי אותך... מהאולר של אלון," גמגמתי, "ואפילו יכולתי להרוג אותך עם הרוגטקה... אבל פגעתי בכוונה רק בפנס".
האם כבר שכח איך הצלתי את חייו מהקוברה??
ניסיתי לפנות למידת ההגינות שלו. לנסות להתחנן? לא! חשבתי שאין טעם לבקש רחמים אחרי שבעטתי בברכו ותקעתי בו מרפקים.
אלון היה חיוור ורגליו רעדו. הוא זרק את האולר לארץ באופן שדניאל יבחין בכך ויעזוב אותי.
אצבעות קרות של פחד לפתו את גרוני ושוב נרעדתי.
"תירגעו, לא היתה לי כוונה להרוג או לפגוע במישהו, בוודאי לא באורנית," חזר דניאל לדבר בקול רגוע.
אני כבר לא ידעתי מה לחשוב. אחרי כל כך הרבה פעמים שדעתי עליו השתנתה מקצה לקצה, העדפתי לא לנסות להגיע למסקנה לגביו. פזלתי לעבר הסכין הענקית וניסיתי להתכווץ ממנה והלאה, כאילו שמרחק של עוד מילימטר ישנה משהו אם הסכין ינעץ בי.
דניאל עזב אותי והחזיר את סכינו למקומו. נשמתי לרווחה ואחזתי בקיר כדי לא ליפול. עם הסרת האיום והיעלמות הפחד שאפף אותי, התפנה מקום לכעס כלפי דניאל שפשט בי מיד.
הוא פרק את חגורת העור עם הסכין בנרתיקו ושמט אותה לרגלינו.
"והנה האקדח שלך," אמר לארז והושיט לו אקדח כשהוא אוחז אותו הפוך והקת פונה לעבר ארז, "מצאתי אותו ושמרתי לך".
