☆מקום ראשון בהרפתקאות ! ביוני 2017☆
אורנית, סטודנטית לפיזיקה ופילוסופיה, מקבלת החלטה להצטרף למשלחת מחקר בעקבות השבטים האבודים בדקה ה-99. המסע לחיפוש ממלכתם האבודה של בני אפרים לוקח את חברי המשלחת לאזורים נידחים ואקזוטיים באסיה, ולחשיפת ממצאים קדומי...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"אנחנו חייבים הפעם לשכור איש חמורים, מה שנקרא כאן 'פּוֹני מֵן', לצורך הטרק הארוך שלפנינו," הסביר ארז.
"מה זה פוני מן?" שאלה אלה.
"זהו אדם שבבעלותו חמור או אתון, שעליו מעמיסים את הציוד שילווה אותנו במסע." ענה לה ארז.
ארז סבר בתחילה ששלושה חמורים יספיקו, אבל פרופסור אפלבוים טען שחייבים ארבעה. "בנוסף לתיקים שלנו עם שקי השינה, למזרנים המגולגלים ולאוהלים, יש גם את הציוד הארכיאולוגי של לוונטל שארוז בשני תיקים גדולים, ועוד תיק גדול עם מצרכי המזון ותיק נוסף עם ציוד הבישול שלנו, וכמובן מנשאי המים."
ארז השתכנע וניגש מיד לברר אצל בעל הבית על חמרים מוצלחים. קולו של בעל הבית עלה מהבית ולפי הטון הרגוע הבנתי שהמשא ומתן מתנהל על מי מנוחות. בעל הבית יצא בזריזות וכעבור עשר דקות חזר עם שני גברים גבהי קומה כשכל אחד מהם מושך שני חמורים בחבל שהיה קשור מעל צווארם לריתמותיהם. ארז ניגש אליהם ואחרי שיחה קצרה לחצו ידיים, מחייכים. ארז שלף מכיסו את הארנק ושילם להם מראש את שכרם לימים הבאים. הם נראו מרוצים.
"ארז, מה סיכמת עם החמרים? מה תפקידם?" שאלה צאלה, לא רגועה.
"כמו שמקובל," לא הבין ארז מה מטריד אותה, "פשוט לפרוק את הבהמות בחניית הערב ולהטעין אותן בבוקר," ענה. "הם טוענים שארבעת החמורים שלהם מסוגלים בהחלט לשאת כמות משא כמו שלנו".
"ואם יהיה צורך הם בעצמם יסחבו חבילות?"
"בעקרון כן," השיב.
בעוד הם מדברים החמרים כבר העמיסו כל התיקים על גבי החמורים. שמיכה צבעונית קטנה ומהוהה היתה פרושה על גבו של כל חמור, ועל החבילות שהונחו נקשרו רצועות סביב גופו של החמור. על חמור אחד התנדנד מצד לצד צרור כלים, המהווים את ציודו המקצועי של "מחפש הזהב" - הארכיאולוג שלנו. היו שם מכוש, טוריה, כפות בנאים, מטאטאי קש גסים, מטאטאי שערות עדינים, דליים לאיסוף העפר וסלים לאיסוף הממצאים. החמרים החלו מושכים את החמורים אחריהם כשאנחנו בעקבותיהם
מאחר שהמסלול שלנו עבר מכפר לכפר, והכפרים שוכנים בדרך כלל בעמקי הנחלים בסמוך למים, התקדמנו מעמק אחד, דרך קו הרכס, לעמק אחר וחוזר חלילה. במשך כשעה צעדנו על אדמה זרועה באבנים. רק קולות המעיכה של נעלי ההליכה הגבוהות שלנו וקול פרסות החמורים הדהדו במרחב כשפסענו על האבנים. למרגלות ההר התחלנו בטיפוס אל עבר מעבר ההרים סטוֹק לַה. העליה היתה תלולה וארוכה, וארכה שש שעות. לא בכל מקום היתה דרך עפר כבושה. לעתים נאלצנו להתקדם בשביל עיזים צר. בצהרים התלונן ד"ר אוליב על כאב ראש, וביקש שנעצור שוב. פרצופו היה אדום והוא נראה סובל במיוחד.
