פרק 24

4.1K 158 27
                                    

נקודת המבט של קלואי

שכחתי שיש לבן דוד של טיילר - החבר הכי טוב שלי - עסק בוושינגטון, אבל כשהבניין הגבוה והכחול עם הכתוביות coles & co הופיע, זיהיתי מייד את שם משפחתו והודתי לאלוהים שהלכתי לכמה מפגשים משפחתיים של טיילר ושבאחד מהם מייקל היה וטיילר הכיר בנינו.

מייקל הוא בן דוד רחוק של טיילר ולמזלי הוא מנומס ונחמד בניגוד לאיזה בלונדיני אחד שהולך לצידי. שלושה שומרי ראש גדולים הולכים מאחורינו בנוסף לאייס.

לא חשבתי שאני אגיד את זה אבל אייס יותר גרוע מג'קסון. הוא עף על עצמו וחושב שהוא יכול להגיד לי מה לעשות מתי שהוא רוצה והוא יכול לדבר אליי כמו לזבל. אני עוד אראה לו ופרצוף הזחוח שלו, כל פעם שהוא עולה לי על העצבים אני מזכירה לו מי נתנה לו אגרוף שגרם לו להפסיק לנשום. כמובן שזה מעצבן אותו אבל לפני שהוא מספיק להגיד משהו ג'קסון קוטע אותו בקול מעוצבן אז הוא רק רוטן ובוהה בי.

עכשיו הוא אוחז בזרועי וגורר אותי לכיוון הבניין.  "ביונדה, עזוב אותי יש לי רגליים" אמרתי בכעס וניסיתי לשחרר את ידו מהאחיזה, קוראת לו בלונדי באיטלקית על הדרך.

הוא התעלם ממני אבל האחיזה שלו טיפה השתחררה ונכנסנו דרך דלתות הזכוכית של הבניין.

הלובי מלא באנשי עסקים עם מזוודות וחליפות, כולם עסוקים בעיניינים שלהם, בין אם זה לשתות קפה או לקרוא עיתון או סתם ללכת לכיוון המשרד שלהם או כל מקום אחר.

פה ושם אנשים שולחים לנו מבטים מוזרים או חוקרים ומסתכלים על שומרי הראש שלנו. ראיתי פרצוף מוכר מתקרב אלינו עם חיוך מכובד ומנומס על הפנים אבל כשראה אותי החיוך ירד אבל הרמתי את האצבע שלי אל פי בתנועה של שקט והוא התנהג כאילו הוא לא ראה אותי בכלל.
הוא לחץ את ידו של ג'קסון "קינג" מייקל אמר לו כברכת שלום "קולס" ג'קסון אמר לו גם, בקול קר וקשה שהוא מדבר אל כולם בו. אך אני זכיתי לשמוע את הקול של הילד הקטן שבו כמה פעמים. "מי הגברת?" הוא שאל בחיוך והסתכל עליי, הוא הושיט את ידו אליי ולחץ לי אותה.

"קלואי" אמרתי לפני שג'קסון הספיק להציג אותי והוא נאנח בעצבנות בשקט. "נעים להכיר" הוא אמר בחיוך "שנעלה למשרד הישיבות?" מייקל שאל ובלי לחכות לתשובה התחיל ללכת לכיוון המעלית ליידה עומד מישהו ששומר עליה פתוחה.

נכנסנו אליה וג'קסון שם את ידו סביב מותני ברכושניות אחרי שראה שמייקל הביט בי שוב.

גילגלתי את עיניי אבל לא הזזתי אותו כי למרות שאני לא רוצה להודות בזה, חום ידו חודר את השמלה שלי ואני פשוט מרגישה טוב מתחת לזרועו. כאילו לשם אני שייכת וזה המקום שלי.

למרות ההתנהגות המעצבנת שלו והאישיות הסגורה והמתנשאת שלו. אני יודעת שאין לו רגשות, לפחות על פניי השטח ושהוא עולה לי על העצבים. אבל כולם יודעים שהשטן היה פעם מלאך.

Chloe RomanoWhere stories live. Discover now