נקודת המבט של ג'קסון
"היא הובילה אותו בדיוק אליי" צחקקתי והנדתי בראשי, הצלחתי לשכנע את סבתא שתגרום לקלואי לחשוב שהיא ברחה, סידרתי את הכל ככה השומרים שלי לא יעברו מאחורי השירותים האלה בשעה שש בערב, ברור שעדיין שמתי מצלמות אבטחה וצפיתי בה עוזבת.
סבתא בהתחלה סירבה ולקח לי זמן לשכנע אותה, לא אמרתי לה את הסיבות האמיתיות שאני רוצה שהיא תחזור הביתה, אמרתי לה רק שאני יודע שהיא מתגעגעת אליהם ושהיא רוצה לראות אותם ואז אני אחזיר אותה אליי.
לא, זאת ממש לא התוכנית כי היא תחזור אליי על ארבע. במיוחד עכשיו שאני הולך לאיים וכמעט להרוג את אחיה הגדול, השליט של המאפיה, היורש של אביהם. הקאפו שלהם, כמו שהם אומרים.
כל האיומים לא עבדו עליו והוא כמו אידיוט התעלם מהם. אז אני עכשיו נוהג לכיוון נמל מינסוטה, אחת המדינות שנמצאות בין ניו יורק לוושינגטון.
קבענו להיפגש שם, שנינו נבוא עם צבא, אבל אין לו סיכוי כי אני בא עם המאפיה של קנדה, חבר טוב של אבא שלי מפקד עליהם, וגם אני בא במתקפת פתע.
אני עכשיו חונה עם הרכב השחור שלי מול הנמל, מאחוריי עשרות אם לא מאות רכבים אחרים. אנחנו יורדים והולכים במהירות אל נקודת המפגש שלנו, כשאנחנו מגיעים חצי מהאנשים מקיפים את המקום ומתחבאים, והחצי האחר נעמד מאחוריי, למקרה שמר רומנו ינסה משהו טיפשי.
הוא עומד לבדו, הוא נראה עייף אבל הוא גם נראה קשוח, איש עסקים מפחיד. רק שאותי שום דבר לא מפחיד.
אני נעמד מולו עם חיוך קטנטן ומתגרה על הפנים, הוא מסתכל על האנשים מאחוריי ובודק את האפשרויות שלו.
"איפה קלואי?" הוא שאל והקול שלו אפילו יותר נמוך משלי, אנשים לא משקרים כשהם מספרים סיפורי אימה על לוקה רומנו והבנים שלו. כל מאפיה וכנופיה מפחדת מהם, ובצדק. רק שהפעם המנהיג עשה טעות טיפשית.
"לעולם לא תקבל אותה" אמרתי וסימנתי לאייס, שירה ברגל שלו, האיש רק רטן בשקט והתכופף מעט. הוא לא נלחם, מה הוא מתכנן? הוא נכנע? אייס ירה ברגלו השניה והוא נפל על בירכיו. צעדתי אליו, מרגיש את הניצחון, הצמדתי את האקדח שלי לראשו "הלך עליך" לחשתי אבל במקום לירות בו עילפתי אותו כשתחתית האקדח שלי פגע בראשו בחוזקה.
"קחו אותו" אמרתי לאנשים והסתובבתי, סתם בזבוז של זמן יקר. לא הייתי צריך את כל האנשים האלה. אבל זה כמעט היה קל מידי. אני לא יודע אם הוא אידיוט או סתם עייף. שהוא בא לבדו ככה לעסקה. אולי יש איזה תכסיס. טוב נו נחכה ונראה אני מניח...
ראיתי שהם שמו לו שק שחור על הראש וזרקו אותו אל תוך אחת המוכניות. נסענו לשדה התעופה ועלינו על שלושה מטוסים שלי הביתה, כמובן שהקנדים פשוט נסעו לבית שלהם כי זה קרוב אז היינו פחות אנשים עכשיו.
אחרי טיסה ארוכה ומשעממת שבה לא ישנתי בכלל, הגענו הביתה. אני לא מצליח לישון בכלל, במיוחד אחרי שקלואי הלכה, אני לא יודע מה היא עושה לי אבל כשהיא איתי אני יותר רגוע, אבל יותר חד. היא עולה לי על העצבים בכל אפשרות והיא בוחנת את הגבולות שלה כל כך מקרוב. אבל זה מה שהופך אותה למעניינת ולמיוחדת.
אני מדבר כמו איזה כוסית מזויינת, לקחתי את בקבוק הוודקה שלי וירדתי לתאי הכלא בקומה מתחת לאדמה. עובר על פניו של התא שקלואי שהתה בו, מביט בו לחצי שנייה בלי לשים לב וממשיך ללכת כאילו כלום לא קרה.
אני מתכוון לגרום לה לחזור אליי, לאיים עליה בדיוק כמו שאיימתי על אחיה, אני גם לא אחזיר אותו כדי שבמקרה הוא לא יגיד לכולם מי אני ומה עשיתי ואיפה אפשר למצוא אותי ולצוד את ראשי תמורת כסף.
אני פותח את התא שלו בבעיטה, לוקח שלוש בחורות מהמאפיה שלי איתי. הוא יושב על כיסא מעץ, ידיו קשורות מאחוריי גבו וקרסוליו לרגליי הכיסא.
אני יכול לשמוע את הנשימות שלו ואני רואה את החזה שלו עולה ויורד. מכנסיו רטובים מדם ואני הולך אליו. הוא שומע את צעדיי ושותק לרגע.
אני פותח את הבקבוק ומוציא מערכת העזרה הראשונה שאחת הבנות החזיקה פד גזה ונייר דבק. "מה אתה עושה?" הוא שאל בקול כועס כששמע אותי מתעסק עם הדברים.
"חובש אותך, אני הרי לא רוצה שתדמם למוות" אמרתי בציניות מזויפת וקרעתי את מכנסיי החליפה הספוגים מעליו. שפכתי על הגזה וודקה ולחצתי בחוזקה על אחד מפצעי הכדור. הוא נשף בהפתעה וצעק בכאב, ראשו מושלך אחורנית, עדיין בשק. אני מוריד ממנו אותו ומביט בעיניו, הן מלאות בכעס שנודף מהן. הוא נושם דרך שיניים חרוקות ואני עוטף את התחבושת סביב רגלו עם נייר הדבק. אני עושה את אותו הדבר לרגל השנייה ונהנה מהצרחות שלו שוב.
הנשים מאחוריי מצחקקות ומוסיפות לכעס שלי "שקט!" אני צועק והן שותקות בשנייה, יודעות לא להתעסק איתי. "דונאטו, דונאטו, דונאטו. לא ידעתי שאתה כזה מטומטם" אמרתי והסתכלתי עליו, זיעה נוטפת ממצחו ומספיגה את חולצתו, עיניו רושפות ומוכנות להרוג, שריריו מתוחים.
חיוך משוגע נמתח על שפתיו והוא צחק "אני לא בטוח מי האידיוט בנינו, אתה לא יודע כל כך הרבה כמו שאתה חושב" הוא אמר והתקרבתי לפנים שלו במהירות, תופס בשיער השחור שלו ומטה את פניו למעלה, סנטימטרים משלי.
"או איך נהנתי עם אחותך" הנדתי בראשי עם חיוך והוא פער את עיניו וקילל אותי, שולח את עצמו למעלה. הכיסא עצר אותו והוא פשוט השתולל שם "אתה נגעת בה?! חתיכת בן זונה! איך אתה מעז!" הוא צעק וקולו הדהד בתא הקטן.
"או יש לה חתיכת גוף" אמרתי וצחקתי עליו בשקט כשהוא המשיך להשתולל, הוא כל כך כועס, הוא יכול להרוג גדוד בשניות.
"היא גם תחזור אליי, היא תבוא ואז שניכם תיהיו פה. כמה שאתה לא אוהב את זה, אחותך דלוקה עליי, היא בקטע של בד בויז וכל השיט הזה אתה יודע? היא נותנת לי לזיין אותה כמה שאני רוצה. והיא אוהבת את זה" אמרתי ושקט בקול קר ומסוכן.
צפיתי בו מאבד את העשתונות שלו "לא! בן זונה אני אהרוג אותך!" הוא צעק בחוזקה ושפכתי על פצעיו עוד אלכוהול. הוא סגר את פיו בחוזקה, מנסה לחסום את הכאב.
שמתי נייר דבק על פיו והסתובבתי לבנות "תעשו איתו מה שבא תכן" אמרתי ויצאתי מהחדר. הן הולכות לזיין אותו ולהתעלל בו, הן לא יחתכו לו את הזין או משהו אבל הן יאנסו אותו.
ולי לא אכפת בכלל.
YOU ARE READING
Chloe Romano
Romanceספר ההמשך של Luca Romano חטפו את קלואי וכל המשפחה בדריכות, בלה בוכה, לוקה מפרק את הבית והילדים זועמים. אך מה הבעיה של משפחת המאפיה לאתר את הנסיכה? הבעיה היא שהחוטף הוא ג'קס קינג איש העסקים חולה המין המחזיק מאפיה הכוללת את רוב המדינות בארצות הברית. י...
