פרק 40

3.5K 184 23
                                    

נקודת המבט של קלואי

"אנחנו נכנסים, אנחנו הורגים ואנחנו מחזירים מה ששלנו" ריידר אמר וכולם אמרו ביחד 'כן אדוני' באיטלקית.

עיניי ננעלו עם שלו ונתתי לו מבט קר והוא נאנח ובלי רצון הסתובב אל השאר והמשיך "לא יורים, הורגים, או פוגעים בבוס שלהם" הוא אמר בקול כועס וכולנו נכנסנו למכוניות והתחלנו בנסיעה אל ביתו, המכונית שלנו ראשונה כי רק אני יודעת את הדרך.

נפגשתי עם הבנים בשדה התעופה ותכננו את הכל. איך נכנס לשם, את מי נהרוג ובמי לא ניגע.

אנחנו עכשיו חונים במרחק מאה מטר מהבית שלו. בנקודת מסתור, ככה שלא רואים אותנו.

"בלונדיני, עיניים בהירות, גבוה וחטוב, אף אחד לא נוגע בו" אמרתי ונתתי את סימן אל ריידר עם הקבוצה שלו והוא העביר את הסימן אל ליאם וככה אל כל האחים. מכשירי קשר באוזנינו כדי שנוכל לשמוע את העידכונים של כל אחד.

כולנו יצאנו עם קבוצה של כמאתיים איש תמיד. גם בדיוק הכנופיה של קאי פגשה אותנו אז הם מעורבבים עם האנשים שלנו. לכולנו יש פס סגול על השרוול ככה שנזהה במי לא לירות.

כולם יצאו בריצה אל הבית הגדול שמהר מאוד השומרים ראו אותנו והחלו לרוץ ולירות אלינו, תופסים מחסה ומתגלגלים על האדמה לחמוק מכדורים.

החלו להישמע צעקות ויריות וראיתי מטושטש מהאדרנלין. האחים והקבוצה שלי חיפו עליי בזמן שרצתי במהירות והתיישבתי מאחורי סלע, מתנשפת ועוצמת לשניה את עיניי.

בלי פחד בלי רחמים בלי חרטה.

הסתובבתי ויריתי בשלושה אנשים שרצו לכיווני, מתרוממת מהרצפה ורצה לכיוון הבור בחומה שאני יצאתי ממנו ביום שברחתי. זחלתי דרכו אבל הפתיע אותי איש שלמזלי לא היה גדול מאוד אז נתתי לו אגרוף, גורמת לו למעוד אחורה ולתפוס את אפו בידו. דם אדום ובוהק נוזל ממנו. "בת זונה" הוא מלמל ורץ אליי, התחקמתי ממנו ובעטתי בגבו אל חומת הלבנים. גורמת לו ליפול ולדפוק את הראש באבן.

רצתי אל הדלת האחורית שאף פעם לא השתמשתי בה אבל ידעתי שהיא קיימת. יריתי בעוד שומר שלא ראה אותי והחלפתי מהר מחסנית, ראותיי שורפות ורגליי כואבות אבל אני ממשיכה לרוץ עם הרקע של הצעקות והיריות מאחוריי.

פתחתי את הדלת שבדיוק יצא ממנה מישהו וריסקתי את תחתית האקדח שלי על ראשו, גורמת לו ליפול לרצפה עם דם מהחתך שגרמתי לו.

נכנסתי לבית היותר מידי מוכר, הריח החלש של לילך שמעורבב עם הבושם והאפטרשייב של ג'קסון הוחלף בריח של דם וסבל. אני רצה לכיוון המרתף שלצערי בקצה השני של הבית, על הרצפה שרויות גופות, חלקן שלנו וחלקן של האנשים של ג'קסון.

זכרונות מתחילים לחלחל לתוך ראשי וליבי מתכווץ כשאני עוברת את הפינה בה ג'קסון הצמיד אותי לקיר כשעצבנתי אותו ואז פונה איפה שנתתי לו אגרוף כי הוא עצבן אותי.

Chloe RomanoWhere stories live. Discover now