נקודת המבט של קלואי
"שמן!" צעקתי בשקט כשהוא נשען אחורה ונרדם, איך זה בכלל הגיוני?! ראשו מונח על כתפי וידיו על יריכיי. הקשבתי לנשימות הקיצביות שלו וצפיתי בחזה שלו עולה ויורד.
התעוררתי היום בבוקר, או יותר נכון בצהריים, על הספה. ג'קסון לא היה שם, לא שציפיתי למשהו אחר. יצאתי לגינה בשביל להתאמן קצת ולראות אם אני יכולה לברוח אבל בכל מקום שהסתכלתי, עמדו וצפו בי שומרים, הייתי הורגת אותם אבל הם ביתרון מספרי. גם בכל מקום יש מצלמות אבטחה שצופות בכל תזוזה שלי.
יכול להיות שבטעות אולי יריתי באייס אחרי שחטפתי לשומר אקדח, אולי.
אבל זה באמת לא היה בכוונה! הוא הפתיע אותי מאחורה אז זה אשמתו.
לקחו אותו לבית החולים והייתי צריכה לשחד את השומרים שלא יספרו שאני עשיתי את זה כי אז הלך עליי.
אחר כך פשוט השתעממתי במקום הענקי הזה, מנסה לעצבן את השומרים ולחפור בור באדמה שבתקווה יהיה עמוק מספיק בשביל לקחת אותי לניו יורק. זה לא קרה.
בלילה עשיתי מרתון סרטים עם פופקורן וג'קסון החליט להופיע. הפסקתי להתרכז בסרט והתחלתי לחשוב על מה שסיפר לי, אני סוף סוף יודעת מה קרה לילד הקטן עם העיניים המהפנטות והשיער הבהיר. אין לי מושג אם לקרוא לו ג'קסון או לקרוא לו ג'קס כמו כולם, מרגיש מוזר לקרוא לו ככה משום שאף פעם לא קראתי לו בשם הזה.
והאידיוט ניסה לגנוב לי מהפופקורן, ויש לו מזל שאני פה אחרת הוא היה נרדם עם צוואר תפוס.
למרות שעכשיו נדפקתי עם ענק שמן שישן עליי.
שילבתי את ידיי על חזו והנחתי את ראשי על ראשו, נאנחת. הסרט הסתיים ועכשיו הכתוביות עם הרקע השחור חולפות על המסך.
"ג'קסון" לחשתי אבל הוא לא הגיב "אולי תלך לחדר שלך?" שאלתי אותו והוא רטן, "אני רוצה ללכת לישון ואתה דיי מוחץ אותי" אמרתי למרות שזה לא מפריע לי שאנחנו ככה, זה דיי נחמד.
"לא" הוא נהם בקול נמוך והסתובב עליי, "מה לעזאזל" לחשתי כשהוא קבר את פניו בצווארי והצמיד את חזו החם אליי. הוא חצי ישן ואין לו מושג מה הוא עושה.
"בוא, ג'קסון" אמרתי וקמתי, גורמת לו לקום ביחד איתי. הוא נשאר לעמוד לייד הספה אז תפסתי את הזרוע שלו ומשכתי אותו למעלה, כשעמדנו מול החדר שלו הוא נתקע במשקוף וצחקתי. הוא ניער את ראשו ופקח את עיניו.
"ילדה קטנה, אני אידיוט" הוא אמר ונכנס לחדר שלו "אני יודעת את זה" אמרתי בשעשוע כשהוא נפל על המיטה "לא הייתי אמור להגיד לך כלום. אני לא רוצה ללכת לישון, אני לא עייף, אני לא רוצה סיוטים" הוא בקושי לחש עכשיו וברור לי שהוא עייף וחצי ישן אז שוב אין לו מושג מה הוא אומר.
הוא מפחד מהסיוטים שלו, זה ברור, תמיד הסיוטים הם המחשה של הפחד הגדול ביותר של הבן אדם שחווה אותם. "אני אשמור עליך" אמרתי לו בחיוך ולא הצלחתי להחליט אם אמרתי את זה בציניות או ברצינות. כיסיתי אותו בשמיכה הדקה שהייתה על המיטה שלו וסגרתי את הדלת.
YOU ARE READING
Chloe Romano
Romanceספר ההמשך של Luca Romano חטפו את קלואי וכל המשפחה בדריכות, בלה בוכה, לוקה מפרק את הבית והילדים זועמים. אך מה הבעיה של משפחת המאפיה לאתר את הנסיכה? הבעיה היא שהחוטף הוא ג'קס קינג איש העסקים חולה המין המחזיק מאפיה הכוללת את רוב המדינות בארצות הברית. י...
