פרק 53

3.5K 156 29
                                    

נקודת המבט של קלואי

"ג'קסון אין לי מושג מה לעשות" אמרתי בייאוש בזמן ששנינו שכבנו על המיטה שלו, הוא נשען על ראש המיטה עם כרית מאחורי גבו ואני שכבתי עליו הפוכה ככה שהפנים שלי לכיוון הרגליים שלו והמפשעה שלי על הבטן החתונה שלו, רגליי משני צידיו.

הוא מחזיק את שלט האקס בוקס שלו על התחת שלי ואני מחזיקה את שלי בין רגליו, אנחנו משחקים משחק יריות בטלוויזיה מול המיטה אחד נגד השני והוא קורע אותי לגמרי. למרות שיש לי שנים ניסיון בכל משחק כזה כי היו לי את סוגי היריבים בבית שלי המלא בבנים, אבל עדיין ג'קסון הוא סוג חדש ומיוחד שאי אפשר להביס.

"לגבי מה?" הוא שאל ואז צחק כשהרג אותי בזמן שקיללתי אותו מתחת לשפה. "לגבי המשפחה שלי" אמרתי והתחלתי לאסוף רובים ותחמושת ברחביי השדה המלוכלך. "הם שונאים אותי, חוץ מאמא שלך. היא נחמדה אליי, לא כולם כאלה" הוא אמר ושוב הרג אותי, "דיי להרוג אותי! בוא נעשה ברית, נהרוג אנשים אחרים" אמרתי וכששוב חזרתי לחיים הלכנו ביחד והרגנו אנשים, הוא תורם לי תחמושת ואני תורמת לו אוכל.

"האחים שלי יצטרכו להתמודד איתך, הם גם בהתחלה לא אהבו את אמילי, אשתו של ריידר כי הם חשבו שהיא תפגע בו, אבל הם למדו לקבל אותה ועכשיו היא חלק מהמשפחה שלנו" אמרתי והידקתי את רגליי סביב גבו.

"אני מקווה" הוא אמר בשקט ככה שבקושי יכולתי לשמוע, אבל שמעתי. גם אני ג'קסון, גם אני.

"אבל מה אני עושה עם המרחק? אני לא רוצה להיות רחוקה מהם, אבל אני רוצה להיות איתך" אמרתי ובדיוק הגיעו מולנו קבוצה של אנשים שהיינו צריכים להרוג.

הם השאירו אותי עם ממש קצת חיים למרות שג'קסון הגן עליי וג'קסון היה על יותר מחצי. "הצילו! הצילו! נסיך שלי, הצל אותי. אני חוששת שאלו מילותיי האחרונות" אמרתי ועברתי לתנוחת שכיבה על הרצפה במשחק.

"אני אוהבת אותך, אתה גיבור ותהרוג את כולם בשבילי, עכשיו בבקשה תגאל אותי מייסוריי" אמרתי בקול הרבה יותר מדי דרמטי והוא ישר הוציא את הסכין שלו ודקר אותי. "או וואו תודה" אמרתי וגלגלתי את עיניי, זורקת את השלט לידי על המיטה.

ג'קסון נישק את התחת שלי ומשך אותי ככה שאני יושבת עליו רגיל והוא ממשיך לשחק עם השלט על המפשעה שלי, ראשו נשען על שלי והוא הורג אנשים.

"את יודעת שאני לא יכול לעבור מוושינגטון, המאפיה שלי פה, והם סומכים עליי" הוא אמר ועצר את המשחק, מכניס את ידיו מתחת לחולצה שלי ומלטף את ביטני עם הבליטה הקטנה.

הנהנתי ושמתי את ידי על שלו "אבל אני לא רוצה להיות רחוקה מהמשפחה, והם לא יכולים לגור בוושינגטון כי גם לנו יש מאפיה שסומכת עלינו, הבית שלנו שם" אמרתי ונשמתי עמוק.

היום עבר מהר מאוד ועכשיו הבנים בדרך חזרה לניו יורק, היה לנו ויכוח ממש קשה על מה אני אעשה ולאן אני אלך. הגענו לפשרה שבנתיים אני נשארת כאן ואני אודיע להם על תוכניות נוספות בעתיד.

Chloe RomanoWhere stories live. Discover now