פרק 54

3.1K 158 60
                                    

נקודת המבט של ג'קסון

הזנחתי את העבודה שלי בשבועיים האחרונים, מאז שחליתי ועד הכריסמס המזויין הזה לא הייתי בעבודה כמעט בכלל. אבל אני חייב להודות שהיה נחמד להישאר בבית עם קלואי. האחים שלה שונאים אותי, במיוחד דונאטו, ובצדק. חטפתי את אחותם הקטנה וטענתי שעשיתי לה דברים שמעולם לא עשיתי. זיינתי אותה והכנסתי לתוכה יורש, דם מדמי. היא עכשיו שייכת לי והם לא יכולים לעשות עם זה כלום. וכמה שאני אוהב אותה, זה לא הגיוני. תליתי את הלוכד חלומות הזה שהיא הביאה לי אתמול בערב ובאמת לא היה לי סיוט. לא יודע אם זה בזכות הלוכד או בזכות קלואי.

אני לא נמצא איתה רק שלוש שעות ואני כבר רוצה אותה בחיקי, מתגעגע למגע הרך והמזויין שלה. הפאקינג עור הרך שלה והעיניים היפות שלה שנוצצות כשהיא שמחה. החיוך הענק שעולה על פניה כשהיא רואה אותי. אותי. מי היה מאמין שלמישהו יהיה אכפת ממני כל כך, עד כדי כך שהוא שמח לראות אותי, מחכה לשובי בקוצר רוח.

לעולם לא חשבתי שאזכה במתנה הנדירה שקוראים לה אהבה. תמיד זלזלתי בה, אהבה זה דבר רע, היא רק לוקחת, היא גוזלת מאנשים את הדבר שהם חיים בשבילו. אהבה זאת מילה רעה שהורסת חיים ושוברת לבבות אם לא יודעים להישתמש בה. אם לא יכולים לרסן אותה.

אבל אם שולטים עליה אהבה זה דבר יפייפה, דבר יחיד במינו שרק אנשים מסויימים זוכים לראות ולחוות. הייתי אומר שרק אחד למיליון זוכה לאהבה אמיתית. טהורה. חסרת מניעים מרושעים ואחרים.

אני בטוח שאני לא אחד למיליון, אני רע ולא עשיתי שום דבר שיתן לי את הזכות לאהבה. בעוד חודש, שנה או עשור קלואי או אני נהרוס את האהבה שלנו, היא תזכה לחיות באושר עם מישהו שהוא לא אני כי מגיע לה. מגיע לה הכל בחיים האלו. ואני אשב בצד, עצוב ובודד, עם מחשבות רעות וחלומות שרודפים אחריי ללא מעצור. כי לי זה לא מגיע, אני לא טהור. אני מלוכלך ומזוהם. אני נגוע ומשומש.

אהבה זה קצת כמו פריחת הדובדבן, כל כך נדיר ואם זאת כל כך יפייפה. דבר שקורה פעם בשנה ונמשך לזמן מועט כל כך. עם זאת האדם שזוכה לראות את פריחת הדובדבן זה קצת כמו לזכות לאהוב. קצר, יפייפה ותמיד נגמר.

עכשיו כשאני בוהה מחוץ לחלון של המטוס שאני בו אני חושב עליה. על קלואי, כמה רע גרמתי לה ולמה לעזאזל היא עדיין איתי. היא איתי מרחמים? בגלל שהכנסתי אותה להריון? אולי דווקא יש לה מניעים טהורים והיא באמת אוהבת אותי?

אבל עדיין יש קול בראשי שאומר לי 'אף אחד בחיים לא יאהב אותך. אתה חסר ערך. אתה כלום ואתה כישלון'

אני אגמור עם הפגישה המזויינת הזאת ואחזור הביתה. אל האישה שלי והתינוק שבתוכה. אני עדיין לא בדיוק עיכלתי שאני הולך להיות אבא ואם אני אחשוב על זה יותר מדי אני אכנס לפניקה ואבהל וקלואי לא כאן בשביל להרגיע אותי אז לא כדאי לחשוב על זה.

Chloe RomanoWhere stories live. Discover now