פרק 39

3.4K 170 78
                                    

נקודת המבט של קלואי

צעקותיו הכאובות של דונאטו חרכו חור בליבי והתעוררתי בבהלה, קופצת ומוצאת את עצמי שוכבת על החול הקריר של חוף הים, מכודרת בתוך עצמי.

החלום הזה היה נורא, אני לא יכולה לדמיין אפילו מה עובר על דונאטו, אף פעם לא היה לי חלום כל כך מפחיד, כזה שמישהו, לדיוק, ג'קסון נותן לאנשיו לאנוס את אחי, אם משהו כזה באמת יקרה אני לא יודעת מה אעשה.

הוא שם באשמתי, אני חייבת להחזיר אותו הבייתה. ג'קסון ידבר איתי בהיגיון, אני מקווה.

רגע אני בהריון, אני צריכה להגן על התינוק עכשיו ואסור לג'קסון לדעת עליו. הוא בטח יהרוג אותו או אותי או שהוא יכריח אותי להתחתן איתו כמו שנהוג בחיים האלה של כל המאפיות.

השמש זורחת מעל הים הכחול ואני רועדת, עוטפת את ידיי סביב רגליי ומקרבת אותם לחזי.

אחרי כמה דקות שאני בוהה באופק אני קמה על רגליי ומתחילה ללכת, אחרי ארבעים דקות הליכה אני מגיעה הביתה ונכנסת. אני ישר שומעת צעדים מהירים ופניה המודאגות של אמא נגלות לפניי.

היא רצה אליי ומחבקת אותי "אני מצטערת אמא" אמרתי את האמת ועטפתי את ידיי סביב גופה הקטן, היא ליטפה את שיערי והנידה בראש. "לא, זאת אשמתי, לא הייתי אמורה לצעוק עליך, את צדקת. אני מצטערת" היא אמרה והתרחקה ממני, שמה את ידיה על כתפיי ומביטה בי.

"הבנים חזרו?" שאלתי והיא הנידה בראשה "הם לא יודעים איפה הוא" אמא אמרה בשקט ועיניה התמלאו בכאב, היא קודם איבדה את אבא ועכשיו היא הולכת לאבד את הבן הבכור שלה.

"הייתה לו תוכנית להחזיר אותך, הוא לא סיפר אותה לאף אחד ואני לא יודעת אם היא הצליחה או לא" היא אמרה והנידה בראשה. אני רואה את הלחץ והפחד בעיניה העייפות.

"אני אחזיר אותו אמא" אמרתי ועליתי למעלה בריצה קלה. "למה את מתכוונת?" היא שאלה אבל לא עניתי לה ונכנסתי מהר להתקלח. עוצרת מול המראה ובוהה בבבואה שלי מול המראה, הבטן שלי עדיין שטוחה ואין שום סימן למה שגדל שם בפנים.

איך לעזאזל גדל שם יצור קטן שהוא חלק ממני וחלק מהרוצח הסדיסטי שהוא גם ילד קטן שזועק לעזרה ללא קול. אני מעבירה את ידי על ביטני ועוברת בי צמרמורת במחשבה שהילד הזה קשור בדם אל ג'קסון.

הנדתי בראשי ונשמתי עמוק, נכנסת מתחת לזרם החם ושוטפת ממני את החול והלילה הזה. מצחצחת את שיניי ומסרקת את שיערי הרטוב כשאני מסיימת.

אני לובשת בגדים רגילים שכוללים ג'ינס ארוך וגמיש וגופיה עם אקדח שקשור בחגורה על המותניים שלי. מעל זה שמתי סוויטשרט ומעל מעיל שחור.

אני יורדת למטה ועוצרת לחשוב, אני אקח איתי את חצי המאפיה שנשארה בבית ולא הלכו עם הבנים ונזכרתי בחברו הישן של אבא, קאי והכנופיה שלו שגדלה מאוד מאז ועכשיו הם בגודל של חצי מהמאפיה שלנו. אז עשיתי שיחה מהירה וקאי הסכים בשמחה לעזור לי.

Chloe RomanoWhere stories live. Discover now