נקודת המבט של קלואי
"הבנים בחוץ, בואי נקח אותך לרופא, ירדת המון במשקל מתוקה" אמא אמרה לי וליטפה את לחיי עם ידיה הקריריות. נכנסנו הביתה אחרי כמה דקות והיא עטפה אותי בשמיכה על הספה ושמה לי כוס שוקו חם ביד. עברו כמעט ארבעה חודשים מהפעם האחרונה שישבתי על הספה הזאת, המשכתי עוד קצת לבכות ולבהות בכל הזיכרונות ואז אמרתי דיי וזה נגמר, מספיק עם הדמעות, אני בבית עכשיו.
"אמא" אמרתי בקול חזק אבל בתוכי כל כך פחדתי לשאול את השאלה הזאת "מה עם אבא?" לחשתי וכל שנייה ציפיתי שיכנס בדלת עם הבנים ויחבק אותי. ציפיתי שהם יגידו לי שג'קסון שיקר שאבא בסדר גמור. קיוויתי שהוא יחזור אבל שום דבר לא קרה. מבטה הפך למבט כאוב, ועיניה צעקו בפחד וכאב וגילו לי שהוא לא שיקר לי.
הורדתי את עיניי ממנה ובהיתי בחלל, נעלתי את ליסתי וקיללתי את עצמי, את ג'קסון, את כולם. אמא לא אמרה כלום. "אני כל כך מצטערת חמודה, זה לא מגיע לך" היא אמרה וניסתה להישאר חזקה בשבילי אך ידעתי שכואב לה אפילו יותר ממני.
"אל תשחקי כאילו המוות שלו לא הרג אותך גם" אמרתי וקמתי מהספה, הולכת לחדר שלי. כשפתחתי את הדלת ישר כל הזכרונות הכו בי. המיטה שלי בדיוק כמו שהשארתי אותה, המיטה שישנתי בה כמעט כל לילה בשנים האחרונות. הקירות הלבנים שעליהם ציירתי כשהייתי קטנה ואבא צעק עליי. הארונית שתיפסתי עליה כדי להגיע לספר שרציתי לקרוא ונפלתי, שוברת את היד בדרך.
ארון הבגדים שבו כל בגדיי האישיים ופשוט כל זיכרון ישן נמצאים. נשמתי עמוק והלכתי למקלחת המחוברת. לקחתי את הזמן שלי, אני תמיד חושבת יותר מידיי במקלחת וגם כל הרעיונות המשוגעים שלי נוצרים שם.
כשסיימתי עטפתי את גופי במגבת ביחד עם שיערי ויצאתי לחדר, לובשת הלבשה תחתונה רגילה ומעל את החולצה הכי נוחה שלי, החולצה עם הכי הרבה ריח של בית והמכנסיים הכי רכים שיש לי והגרביים הכי עבות במגירה. בניו יורק יותר נעים מוושינגטון, ממש קר באולימפיה, ובניו יורק אפשר להסתובב עם שכבה פחות.
ירדתי במדרגות אחרי שיבשתי את שיערי ומצאתי את אמא יושבת מול האי, ראשה בין ידיה ודמעות מכתימות את לחייה. ישר הרגשתי אשמה על מה שאמרתי לה הרי היא רק מנסה להגן עלינו ואני מודעת כמה כאב לה על אבא.
באתי מאחוריה והנחתי את ידי על כתפה "אמא" קראתי והיא מהר נגבה את הדמעות. "חמודה, מאוחר לכי לישון" היא אמרה ואחזה בידי הסתכלתי על השעון במטבח וראיתי ששלוש לפנות בוקר.
"אני מצטערת על מה שאמרתי" אמרתי לה בכנות והיא חייכה חיוך שלא הגיע לעיניים שלה "אל תדאגי זה בסדר, לכולנו כואב אבל הוא היה גאה בך" היא אמרה וזה פגע בי בנקודה ששכחתי שקיימת. החלום שהיה דיי מזמן שהוא אומר לי שהוא לא גאה בי. עיניי מתחילות לצרוב אבל אני מהר ממצמצת את הדמעות.
YOU ARE READING
Chloe Romano
Romanceספר ההמשך של Luca Romano חטפו את קלואי וכל המשפחה בדריכות, בלה בוכה, לוקה מפרק את הבית והילדים זועמים. אך מה הבעיה של משפחת המאפיה לאתר את הנסיכה? הבעיה היא שהחוטף הוא ג'קס קינג איש העסקים חולה המין המחזיק מאפיה הכוללת את רוב המדינות בארצות הברית. י...
