פרק 61

3.3K 151 57
                                    

נקודת המבט של קלואי

"לא" אמרתי ושמעתי את ג'קסון רוטן לצידי "קדימה" הוא אמר וניסה לקדם אותי בשביל שאקום מהכיסא. "לא, תישאר לשבת" אמרתי והמשכתי לקרוא את הספר שבידי. מתעלמת מהגבר המעצבן שרק רוצה סקס.

אנחנו עכשיו על מטוס, בדרך לניו יורק, בערך שלוש שעות לתוך הטיסה וג'קסון חופר וחופר שמשעמם לו ושהוא רוצה שאני "אשחק איתו".

עברו שבועיים מאז שהלכנו לאגם וג'קסון הסכים ללכת לפסיכולוג רק פעם אחת והכריח אותי להיכנס איתו. אז במשך שעה וחצי פשוט ישבתי והקשבתי לפסיכולוג מנסה לדבר עם ג'קסון וג'קסון סתם יושב זעוף בצד עם ידיים שלובות ופרצוף כועס.

יצא להם לדבר קצת אבל ג'קסון שונא אותו, כמו כולם. אני חושבת שהם יהיו בסדר אבל אני לא יכולה להיכנס איתו כל הזמן.

יש על המטוס הזה עשרים שומרים ואנשים וממש לא מתחשק לי לתת לחבורת חרמנים לשמוע את הפעילות הלא כל כך לילית שלי ושל ג'קסון.

"ג'קסון, תסתום את הפה שלך אנחנו לא לבד. אני אשכב איתך כשניהיה בניו יורק. אולי!" צעקתי בלחש והוא ישב זועף בכיסא שלו ליידי.

הוא יכול להיות כזה תינוק לפעמים וזה משגע אותי, יש לו מזל שאני אוהבת אותו.

לפניי העליה למטוס אפשר לומר שעשיתי קצת בעיות. לא רציתי לעלות ובמיוחד לא רציתי שג'קסון יעלה, אבל אפשר להאשים אותי? פעם קודמת שהוא היה על מטוס חשבתי שאיבדתי אותו לנצח. אולי אני אקח אותו במילה על הסקס הזה שהוא כל כך רוצה.

אבל אחרי חצי שעה של שכנוע של ג'קסון ואייס שהכל יהיה בסדר בסוף הסכמתי לעלות למטוס והסכמתי גם לג'קסון לעלות רק אם אחזיק את ידו כדי שלא ילך לשום מקום שאני לא אראה אותו בו.

אולי האינסטינקטים האימהיים מתחילים לעבוד...

לבסוף נמאס לי מהספר בגלל סצנה מטומטמת, כי כאילו מי הורג דמות ראשית?! מי יכול להיות כל כך רשע וכלב שהוא יהרוג דמות ראשית?

עם המחשבה העוינת הזאת הנחתי את ראשי על המפשעה שלו ועצמתי עיניים, נותנת לו ללטף את ראשי בזמן שאני נרדמת.

בנתיים בניו יורק...

"בנים! אתם תתנהגו אליו יפה, הוא אורח שלנו והוא בן הזוג של אחותכם" בלה הושיבה את בניה מולה בזמן שעמדה והרצאתה להם איך להתנהג.

"אמא כל עוד הוא לא פוגע בה אין לנו בעיות איתו, הוא נראה כמו אחלה גבר" אמר אנדי ומשך בכתפיו בנונשלנטיות. "אחלה גבר אה? אני מקווה שלא תעשו לו או לה בעיות, אתם יודעים שהיא בהריון" היא אמרה להם וכולם ישר גלגלו עיניים ונחרו בהתרסה.

"את זה למשל אנחנו שונאים" טריי אמר בקול נמוך ולא כל כך שמח. "אל תיהיו כאלו זועפים, אתם הולכים להיות דודים!" בלה הודיעה בשמחה והבנים חזרו וגלגלו את עיניהם. "אנחנו כבר דודים" חלקם רטנו בשקט.

Chloe RomanoWhere stories live. Discover now