הנסיעה עברה בשקט וכשהגעתי לבית הספר הודתי לג'קסון, יצאתי מן הרכב והתקדמתי אל שיערי בית הספר. התקדמתי אל הכיתה שלי במסדרון ושמעתי רעשי בכי מוכרים מאיזור השירותים. התקרבתי יותר אל האיזור.
"א-אני לא מאמינה שנתתי להם לקחת אותו!" הקול הבוכה נשמע בחוזקה.
"תרגעי בלה, אנחנו נחשוב על פיתרון להוציא אותו משם, אנחנו נלחם והוא יהיה בסדר." קולו של דניאל נשמע לפתע ופתחתי את דלת השירותים, מביט בהם מסתכלים עליי בהלם, שניהם בוכים.
"ס-סיאל!" בלה אמרה כשדמעות זולגות על לחייה ומחבקת אותי בחוזקה.
"חתיכת טיפש, לאיפה לקחו אותך!?" דניאל הכה בכתפי בעדינות וניגב את דמעותיו האחרונות.
"זה שום דבר. אני בסדר." התביישתי לספר להם את מה שבאמת קרה ולא יכלתי להרשות לעצמי לתת להם לדעת את מה שסת' עשה לי. בלה המשיכה לבכות על כתפי וליטפתי את גבה, ניסיתי לעודד אותה.
"כ-כל כך דאגנו..." היא ייבבה וחיבקתי אותה יותר, חייכתי אלייה.
"הכל טוב, אני בריא." הבטתי בשניהם.
"איך אתה מרגיש?... שתית את כל הבקבוק..." דניאל מלמל ושפשף את עורפו במבוכה.
"אני בסדר, חובה זו חובה." חייכתי וחיבקתי אותו. "וחוץ מזה... לא היה כזה נורא לשתות מזה." צחקקתי מעט.
"כן... כששותים הרבה מתרגלים בסוף.. רוצה לנסות שוב?" בלה אמרה והוציאה עוד בקבוק מהתיק של דניאל. בלעתי את רוקי והסתכלתי על שניהם.
"ל-למה הבאתם אלכוהול לבית הספר?..." מלמלתי בבלבול ולא הבנתי מדוע הביאו את זה אפילו לבית הספר.
"גם ככה אף אחד לא רואה את זה, אז נוכל להשתכר בשקט מבלי שאף אחד יפריע." דניאל נעל את דלת השירותים בזמן שלגם מהבקבוק.
"א-אני לא יודע..." אמרתי והבטתי בהם בלחץ, חושב על מה שיכול לקרות לי אם סת' ידע ששתיתי, אני לא רוצה להרגיש את הדברים הכואבים שיוכל לעשות לי שוב.
"שטויות! קח את זה!" בלה שמה את הבקבוק בידי ובהיתי בו מעט, נזכר בהרגשה האחרונה שהרגשתי כששתיתי. באמת לא יזיק לי אם אשתה רק קצת. סת' לא יידע משום דבר..
אחרי שניות ארוכות הנחתי את הבקבוק על שפתיי ושתיתי, כיווצתי את עיניי מטעם המשקה החריף. אהבתי את ההרגשה שהגרון שלי נשרף ולאחר מכן מרגיש אותו מתקרר, זה נתן לי אנרגיות מטורפות. צחקקתי והושטתי את הבקבוק לבלה והיא שתתה, לאחר מכן מעבירה לדניאל. אני זוכר שלעיתים רחוקות הם היו שותים רק כשהיו עצובים, אך אני מעולם לא הרשתי לעצמי לגעת בזה. פחדתי מזה. היו פעמים שהיינו נוסעים למועדונים רגילים והייתי מסתכל על האנשים מאבדים את ההכרה ולא רציתי להגיע גם למצב הזה. נשענתי על הקיר וירדתי בעזרתו לישיבה, התיישבתי מולם וצחקקתי, העברתי את ידי בשיערי והושטתי את ידי לבקבוק שהועבר אליי. המשכתי ללגום מהבקבוק והשתעלתי בכבידות, התחלתי להרגיש את ראשי מסתחרר. ליקקתי את שפתיי ונשכבתי על הרצפה, המשכתי לשתות ועוצם את עיניי עד שבלה חטפה מידי את הבקבוק וגרמה לנוזל להשפך עליי.
"אוי..." הסתכלתי על חולצתי שנרטבה, "זה נשפך..." מלמלתי, מביע פרצוף עצוב ומזוייף על פניי ומביט בבלה ודניאל שהביטו בי חזרה, הם צחקו בחוזקה ונשכבו ביחד איתי על רצפת השירותים.
עשינו רעש, עשינו המון רעש. אך לפתע הרגשתי רטט בכיסי. הוצאתי את הטלפון ועניתי מבלי להביט מי מתקשר, גיהוק נפלט מפי, "ה-הלו?..." צחקקתי מעט והבטתי בשניהם שהמשיכו לצחוק ולסיים את הבקבוק.
"בייבי בוי, מה כל הרעש הזה? איפה אתה נמצא?" שמעתי את קולו של סת' מצד הטלפון ושפיותי חזרה אליי ברגע.
"פאק..." בלעתי את רוקי וסימנתי לבלה ודניאל להיות בשקט עם ידיי. "ז-זה שום דבר." פתחתי את דלת השירותים ויצאתי במהירות, התקדמתי אל חצר בית הספר וחיפשתי מקום מוצל בדשא להתיישב בו.
"אני מזהיר אותך בייבי, אתה לא רוצה לקבל עונש, אני צודק?" הוא אמר בקול עמוק ובלעתי את רוקי, גרם לצמרמורת לעבור בגופי.
"כ-כן דאדי..." השפלתי את מבטי והתיישבתי על מקום מסויים בדשא.
"תספר לדאדי מה קרה." הוא אמר בקולו הצרוד ואני רק רציתי להיעלם מתחת לאדמת הדשא הזאת.
"ל-לא קרה כלום דאדי..." הסתכלתי על רגליי שהחלו לרעוד מעט ואחזתי בדשא, נשכתי את שפתיי והסתכלתי מסביבי בלחץ. שמעתי שקט מצידו, "ד-דאדי?..." לחשתי ושיחקתי ברגליי בעדינות, גיהוק נפלט מפי.
"אני מאוד כועס עלייך בייבי בוי." הוא מלמל, יכולתי לשמוע את כיסאו נגרר לאחור ונתן לי הרגשה שהוא מגיע לכאן.
"דאדי בא לקחת אותך הביתה."
YOU ARE READING
Seth | (boyxboy)
Actionידו אחזה בידי בחוזקה, משכה אותי החוצה לכיוון שערי בית הספר ומצאתי את עצמי נזרק לרכב שחור ומפואר. הוא התיישב לידי לפתע ופלטתי יבבה שקטה כשתפס בפניי, "אני רוצה לראות אותך מעז לזוז מכאן." הוא אמר בקשיחות וסטר לפניי בחוזקה. ---------------- לתשומת ליבם...
