Seth | (boyxboy)

chapter 34

נ.מ סת'

הילד שלי, המלאך הקטן שלי.
הבטחתי לו שאשמור עליו בכל מחיר, שאפוצץ את העולם ואת כל הגוף שלי רק כדי שהוא יהיה מוגן.
סידרתי את השומרים שלי יחד איתי במשרד, הם יושבים יחד במשרד שלי עם המחשבים שלהם ומתקתקים באצבעותיהם על מקשי המקלדת, מנסים לפרוץ לקווי הטלפון של משפחת מילר.
"בוס, אני מתנצל, זה קורס בכל פעם." אחד מהם אמר, אך אני רק הרגשתי את העורקים שלי בולטים יותר ויותר ממצחי בכעס.
דפקתי את ידיי על השולחן, "להמשיך לנסות! כולכם!" צרחתי בכעס.
"לעזאזל, אני לא מסוגל." מלמלתי בלחש, מתקדם אל הדלת.
"ב-בוס-"
-"להמשיך לנסות!" אמרתי לכיוונו של החייל והתנשמתי בכבידות, אני יורד לקומה התחתונה. העברתי את ידי בשיערי ואני מושך בו בחוזקה, רוטן בזעם טהור בחוזקה.
אני מרגיש את ידיי רועדות ואני אוחז באבן השיש, מתנשף מעט ומרגיש דמעות זעירות עולות אל עיניי.
אני פולט נשיפה ומלקק את שפתיי, נותן לדמעה לרדת על לחיי.
העברתי יד על פניי ונאנחתי, אני חייב להחזיר אותו אליי. דניס לא יכול לגעת בנסיך הטהור שלי. אם הוא רק יעז-
"בוס." אחד החיילים שלי ירד במדרגות וקטע את מחשבותיי, אני מפנה את מבטי אליו.
"התחברתם?" אני שואל בקול בטוח והוא מושיט לכיווני את הנייד שלי.
"זה ג'ייק, אחד מהאנשים של דניס. הוא מעוניין לשתף איתנו פעולה."
הוא אומר, "מה?" אני לוקח את הטלפון מידו, "כן?" אמרתי בקשיחות. מקשיב לקולו המדבר מעבר לצד השני.
"סת', אדוני, זה ג'ייק." הוא אמר, "אתה מתכוון להחזיר אליי את סיאל או שאשתמש בתוכניות שלי?" אמרתי בכעס ואיגרפתי את ידי, "א-אין צורך אדוני, אני מעוניין לעזור לך להחזיר אותו אלייך. הוא כרגע עם דניס בקומה התחתונה, אני לא ממש יודע מה הולך שם... אני מציע שתגיע." הוא מלמל ואני הרגשתי את דמי מבעבע בתוכי ואת העצבים שלי מתלקחים בתוך המוח שלי.
"אני מגיע מיד. אם רק עוברת לך בראש המחשבה על לנסות לשקר לי ולהפיל אותי בפח, זה הסוף שלך." אני אומר, "תחכה לי ברחבה ליד האיזור שלכם. אני מגיע."

קראתי לכל החיילים שלי אליי, אני מעביר את ידי בשיערי וחושב על הצעד הבא שלי.
אנחנו בדרך אל הרכבים ואני נכנס אל שלי, מתניע את המנוע בחוזקה.
אני בדרך אלייך, סיאל.

-

נ.מ סיאל

צעדים גדולים וחזקים נשמעו יורדים במדרגות לכיוונינו, אני מביט בפניו של החייל הלחוץ של דניס.

"ד-דניס! זה סת'! הוא מגיע לכאן!"
דניס התרומם ממני במהירות, "מה? מה סת'? מה סת'!??!" הוא צרח והתקדם אל החייל שלו, אוחז בחולצתו בחוזקה רבה.
"ג'-ג'ייק אמר שאחד מהם הצליח לפרוץ את המערכת והם בדרך לכאן!"

סת'?... סת' שלי?...
חשבתי, הוא באמת בא להציל אותי? הוא לא שכח ממני בכל הזמן הזה?
אני מתנשם בכבידות ומלקק את שפתיי, מרגיש את ליבי דופק במהירות.
"תרימו את כל השומרים שלנו! אתם לא נותנים לו להתקרב לכאן!" הוא צעק בחוזקה, מתקדם אליי בצעדים מהירים.
הוא תופס לפתע בראשי בחוזקה ונושק לשפתיי, אני פוער את עיניי בבהלה ובין-רגע מנסה להתנתק ממנו.
הוא מחדיר את לשונו לפי ואני משתעל, מנסה להרחיק אותו עם ידי הפנויה.
הוא נושך את שפתי התחתונה ואני מייבב לנשיקה בבחילה, הוא מתנתק ממני ואני מתנשף בזעם.
"הוא יבוא להרוג אותך." אני אומר ומביט בו בכעס, הוא סוטר לפניי בחוזקה. "תסתום את הפה שלך. תיכף אחזור ונעשה קצת כיף."
הוא מתרומם ממני ואני מתנשף בכעס, רק מקווה שסת' יתפוס אותו ויפרק לו את העצמות.

הוא יצא מהחדר יחד עם החייל שלו וכיבה לי את האור, סוגר אחריו את הדלת אך לא נועל אותה.
"חלאה." מלמלתי לעצמי, אני נאנח ובוהה בתקרה, חשבתי רק על סת'. קיוויתי שהוא בסדר ומרגיש טוב, קיוויתי שלא יאבד את עצמו וישתלט על המצב. אני מתגעגע אליו עם כל הלב שלי.
עצמתי את עיניי ונאנחתי שוב, אך תוך כמה רגעים פקחתי אותן בחדות, אני נזכר שהיד שלי משוחררת.
התנשפתי והתרוממתי מעט, אני משחרר את ידי השניה.
לעזאזל, איך הוא קשר את זה כל כל חזק?
אני מתכופף אל רגליי ומשחרר גם אותן.
אני לא מאמין, סוף סוף אצא מכאן.
התרוממתי מהמיטה ומעדתי מעט, מניח את ידי על הקיר.
לגופי רק בוקסר ואת החולצה הקרועה שדניס קרע ממני.

אני מתקדם בשקט אל הדלת ופתחתי אותה בעדינות, נושך את שפתיי מהצליל הצורב שהשמיעה.
עליתי במדרגות בעדינות, אני לא שומע דבר.
הרשתי לעצמי להתרומם מעט והגעתי לקומה הראשית, אני מפנה את ראשי ימינה ופוגש לפתע בג'ייק, "מ-מה-" אמרתי והוא מניח את ידו על פי, מסמן לי להיות בשקט.
אני פוער את עיניי בבהלה והוא מביט בי, "סיאל, תהיה בשקט, אני קראתי לסת', יש דלת אחורית בצד שמאל אחרי המסדרון, תצא משם." הוא לחש במהירות ואני מהנהן, הוא מוריד את ידו מפי.
"תודה רבה." לחשתי והתקדמתי במהירות אל המסדרון, מתהלך בו בהתנשפות ובלחץ, אני מרגיש כל כך מסוחרר מהלחץ בראשי.
אני פוגש בדלת ומתנשם במהירות, אני מרגיש את ליבי דופק ואני פותח את הדלת באטיות, מביט בשמש הצהריים החמה שקרנה ואני יוצא באטיות מן הבית.

אני בולע את רוקי ומתקדם מספר צעדים, אני מרגיש לפתע שתי כפות ידיים מונחות על פי בחוזקה ומצמידות אותי אל הגוף שמאחוריי.