Seth | (boyxboy)

chapter 19

נ.מ סת'

השעה תשע בבוקר, התעוררתי לפני הבייבי שלי.
קמתי מהמיטה בעדינות, חושש להעיר אותו ונאנח בשקט.
הבטתי בפניו של המלאך שלי, השמש קורנת על פניו המבריקות ואני מביט בשפתיו האדומות והמלאות שלו ובעיניו העצומות.
התקדמתי לחדר האמבטיה וצחצחתי את שיניי, שוטף את פניי ומנגב אותן. הלכתי לחדר הארונות והתלבשתי בחליפה הקבועה שלי, נועל את נעליי ומביט מבט אחרון במלאך הטהור שלי רגע לפני שיצאתי מהדלת לקומה העליונה.
נכנסתי אל המשרד שלי והתיישבתי על הכיסא, נאנח ובוהה בקיר הזכוכית הגדול שהשקיף את כל בנייני העיר הגדולה אל תוך חלל המשרד שלי.

שמעתי דפיקה על הדלת והורתי למי שהיה מאחוריה להכנס, אלו היו שניים מהשומרים שלי.
"בוס, אלו אדריאן ומארק מילר. הם התקשרו. לקבל אותם?" הוא שאל, "כן, תעביר אותם אליי מיד." אמרתי והרמתי את שפורפרת היוקרה של טלפון המשרד שלי וכבר יכלתי לשמוע את קולם המחליא מהקו השני.
"אדון מאייר... זה כבוד ענק בשבילנו שאתה מקבל את השיחה." הקול של אדריאן נשמע ואני כבר יכלתי להרגיש את גופי מותקף בצמרמורות של זעם.
"מה אתה רוצה אדריאן?" אמרתי בקולי העמוק, מתעסק בעט המשרד שלי באצבעותיי בכעס.
"אויש סת' , אתה פוגע ברגשותיי, אתה באמת לא יודע לשם מה התקשרתי?"
"כדאי לך למהר, אתה מבזבז את הזמן שלי." אמרתי.
-"אז אני מציע לך להאריך את זמנך כי בעוד מספר ימים אנחנו נהיה מאוד קרובים לאוצר שלך." שמעתי את הצחוק שלו ושל מארק מאחוריו. "שאפילו לא תעז-" שמעתי את השיחה מתנתקת ואני רטנתי בזעם, דופק בכעס על השולחן בחוזקה, "חיילים!" צעקתי בחוזקה, מרעיד את המקום ומביט בחמשת חייליי הראשיים נכנסים בשורה אל המשרד שלי, אני מתקדם אליהם בכעס.
"תקשיבו לי טוב. אתם עכשיו תלכו למשפחה הזאת, ותגידו להם שאני לא מוכן לשמוע עוד מילה אחת מהם!! אתם מבינים!?" צעקתי עליהם בחוזקה, אוחז בצווארון חולצתו של אחד מהם בכעס.
"כ-כן בוס." הוא ענה בקולו הרועד.

הם שמים עין על סיאל שלי. אני לא אתן לעיניים המטונפות שלהם להביט בנסיך הקטן שלי עוד הפעם. אני נשבע שאם הם יתקרבו אליו אני אכרות את אצבעותיהם באטיות רבה ולא ארחם עליהם ולו לשניה אחת.

ירדתי בצעדים מהירים וזועמים ומלאים בדאגה אל עבר חדר השינה הפרטי שלי.
פתחתי את הדלת והבטתי במיטה, סיאל לא כאן. "אני הורג אותם." אמרתי לעצמי בכעס והתקדמתי בעצבים אל המדרגות, יורד במהירות לקומה התחתונה, "איפה סיאל!?" צרחתי במדרגות והתנשמתי בכבידות, אם הם הניחו את הידיים שלהם על-
פגשתי בו עולה במדרגות לכיווני, מביט בו נשאר עם החולצה והגרביים שלי. "לעזאזל! איפה היית!?" צעקתי עליו וחיבקתי אותו בחוזקה, "מ-מה קרה דאדי?..." הוא לחש בקולו הרך ואני נאנחתי בכבידות, מלטף את גופו הרזה ונושם את ריחו אליי, "למה קמת מהמיטה בלי להודיע לי? איך אתה מרגיש? קרה לך משהו? מתי התעוררת?" אחזתי בפניו בעדינות ושקעתי במבטו עם עיניו הכחולות.

נ.מ סיאל

בהיתי בעיניו וליקקתי את שפתיי בלחץ, למה הוא כל כך דואג? "א-אני רק קמתי לאכו-" פלטתי צעקה עדינה כשהרים אותי על כתפו וירד לקומה התחתונה חזרה.
"דאדי מה קרה??" מלמלתי והתנשמתי מעט, הוא מושיב אותי על שיש המטבח כמו שהיה עושה תמיד.
"דאדי רק דואג לך." הוא נשק למצחי וליטף את פניי, אני מעביר יד על זרועו השרירית, אני נושך את שפתיי.

"אני בסדר דאדי." עברתי ללטף את פניו בעדינות, אני מעביר את האצבע שלי על שפתיו בעדינות ומביט בפניו היפייפיות להפליא, הוא עוצם את עיניו ונושק לכף ידי, מלטף את רגלי ומתקרב אליי יותר.
נשקתי ללחיו בעדינות, אני קובר את פניי בצווארו ונאנח בעדינות, נהנה מחום גופו.
"אתה לא הולך לשום מקום." הוא אמר ואני פקחתי את עיניי, בדיוק התכוונתי לשאול אותו אם נוכל ללכת לאמא שלי.
"אבל דאדי-"
-"שום מילה בייבי בוי, אתה לא יוצא מהבית עד ההודעה החדשה." הוא אמר ואני התנשמתי מעט, "אבל אני רוצה ללכת לפגוש-"
-"מה אמרתי?" הוא אחז בפניי ואני כעסתי מעט, אני מתנשם ומביט בו, שותק.
"מה אמרתי בייבי בוי?" הוא הידק את אחיזתו ואני פלטתי ייבבה עדינה, "ש-שאני לא יוצא מהבית." אמרתי לבסוף והרגשתי את עצמי עוד רגע צועק עליו.
הרגשתי את דמעות הכעס עולות בעיניי ואני משפיל את ראשי, מביט בידיו מלטפות את רגליי.
הוא צקצק בלשונו והרים את מבטי אליו עם אצבעו, מביט בעיניי הדמעות, "ששש, בייבי." הוא אמר ומחה את דמעותיי באצבעותיו, אני מלקק את שפתיי בעדינות והוא נישק אותי, אני לא מנשק חזרה אבל עוצם את עיניי, אהבתי את הרגשתן של שפתיו על שלי אך כעסתי נורא בשביל לנשק אותו בחזרה.
כבר הרבה זמן לא פגשתי את אמא שלי ואחי הקטן, כבר מזמן שלא שמעתי את הקול שלה וקיבלתי את החיבוק החם שלה, ואני כבר רוצה לחזור לחיי הרגילים.

הוא פקח את עיניו והביט בי במבטו המסוכן, אני מרגיש את הצמרמורת המלחיצה מטפסת בבטני.
"בייבי בוי." הוא אמר ואני הבטתי לצד, לא מוכן להסתכל עליו.
"תסתכל על דאדי." הוא אמר ואני רק השפלתי את מבטי.
"אני סופר עד שתיים, אם אתה לא מסתכל על דאדי תקבל עונש."
הוא אמר ואני התנשמתי בכבידות, מנגב את דמעותיי.
"אחת." הוא אמר והעלה את ידו בליטוף על רגלי, אני בולע את רוקי, מרגיש את נשימתו הכועסת על מצחי.
"שתיים." אני עוצם את עיניי בראש מושפל ומחכה למכה.

הוא תפס בגופי בחוזקה והרים אותי על כתפו, אני מתנשם בכבידות ומרגיש את הלב הפועם שלי עוד רגע יוצא מהמקום.
הוא התקדם אל המדרגות ועלה באטיות אל חדר השינה, אני אוחז בחליפה שלו כתמיכה.
"ד-דאדי..." מלמלתי בלחש והוא סטר לישבני בחוזקה, "שקט." הוא אמר בקולו העמוק והתחרטתי על הרגע שהתעסקתי איתו.

הוא זרק אותי על המיטה ואני פולט אנקה, מתנשם בכבידות ונשאר שוכב על גבי בהתנשמות, אני מתרומם ונשען על מרפקיי.
הוא הלך לכיוון הדלת ונעל אותה, מתקדם אל חדר הארונות וחוזר עם אזיקים כסופים מברגל. התנשמתי בלחץ וליקקתי את שפתיי.
"ידיים. אליי." הוא אמר לי בקול חזק ובטוח, מושיט לכיווני את ידו הגדולה ואני מניד בראשי לשלילה, מביט בפניו הרציניות והמפחידות.
הוא לפתע אחז בשתיי ידי באמצעות ידו הימינית ובין רגע אזק את ידיי.
"ל-לא!" אמרתי והתנשמתי בכבידות, הוא משכיב אותי על בטני ובאמצעות האזיקים- אוזק אותי גם למיטה.
בטני היתה צמודה למיטה וידיי אזוקות אלייה, אני נאנק בלחש.

"אתה יודע מה קורה כשאתה לא מציית לחוקים, נכון בייבי בוי?"
הוא אמר בקולו העמוק והשקט, אני שומע את ברזל החגורה שלו משתחרר.