Seth | (boyxboy)

chapter 43

הוא מביט בי ונאנח, "מה אעשה איתך?..."

אני מביט בו חזרה, "מה תעשה איתי?..." אני ממלמל ומביט בו מעביר את ידו בשיערו באנחה נוספת.
"אתה רוצה להסביר לי?" אני שואל ונשכב מעט לאחור, מניח את כפות רגליי על המיטה ומחבק את בטני.
הוא אוחז בגשר אפו בעדינות ועוצם את עיניו, "אין מה להסביר סיאל, אני פשוט- אין מה להסביר."
הוא אומר ומשעין את ידיו לאחור, מביט בי.
"למה היית עם בלה כשהרגשת אליי את הדברים האלו?" אני שואל, "ניסיתי לשכוח ממך." הוא אומר ואני מרים גבה, "לשכוח ממני?" גיכחתי בעדינות, "למה ניסית לשכוח ממני?" אני מתיישב חזרה ומביט בו.
"אני לא יכלתי לסבול את זה יותר, אתה נעדרת מבית הספר ימים שלמים ולא דיברת איתנו בכלל, סירבת לספר לנו מי האיש שנמצא איתך כל הזמן ואתה אומר בכל פעם שאתה חולה כאילו אנחנו זוג טיפשים!"
הוא אומר ואני בולע את רוקי, קיוויתי שאיכשהו לא נפתח את הנושא הזה.
השפלתי את מבטי ושיחקתי באצבעותיי, אני נושך את שפתיי.
"תענה לי סיאל." הוא אומר ומניח את ידו על רגלי, אני מרים את מבטי לעיניו ומביט בעיניו הנוצצות.
"מי הוא?" הוא שואל ואני נושך את שפתיי, "מי הוא סיאל!?" הוא צועק, "הוא הבן זוג שלי!" אני צועק עליו חזרה ומתנשף.

"הבן זוג שלך?" הוא שואל ואני נאנח, "כן, בבקשה תפסיק." אני מתנשף ומלקק את שפתיי, איני רוצה שידעו את זה עדיין. אני לא יכול לדעת מה עלול לעלות לאנשים לראש.
הוא נעמד והתחיל להתנשף, "א-אני לא מבין את זה! מאיפה אתה מכיר אותו? אתה לא לרמה שלו בכלל!" הוא צועק ואני פוער את עיניי ומתרומם על רגליי, "לא לרמה שלו? מי אתה שתחליט בכלל!?" התנשפתי והבטתי בו בהלם משולב בכעס.
"זה לא משנה כרגע!" הוא צועק ומתקדם אליי, אוחז בכתפיי, "אתה לא שייך לאנשים כמוהו! הוא ישתמש בך ויזרוק!" אני מביט בעיניו ומרגיש את הדמעות נוצצות בעיניי, נותן להן לזלוג על לחיי.
"מגיע לך לקבל הרבה יותר טוב מזה, ואני יכול לתת לך את כל הטוב הזה." הוא אומר ומלטף את פניי, אני מלקק את שפתיי מהדמעות ומזיז את ידו מפניי בחדות,
"לא יכלתי לבקש יותר טוב ממה שהוא נותן לי."
אני מושך באפי ומתיישב על המיטה, מוחה את דמעותיי בידיי.

אני מביט בו מתקדם אליי ומתכופף על ברכיו, מביט בעיניי.
"לא התכוונתי לצעוק עלייך." הוא לוחש, "מצטער שהתפרצתי."
אני מביט בו ואני מרגיש את הדמעות חוזרות לעיניי, אני מחבק את צווארו במהירות ונותן לעצמי להתפרק בין ידיו.

הוא מלטף את גבי בעדינות ומקרב אותי אליו, הוא ישב על ברכיו ברצפה ואני יושב על רגליו ומחבק אותו.
משכתי באפי בעדינות וניגבתי את דמעותיי.
כל הרגשות התערבבו בתוכי ברגע אחד.
חשבתי על החיים הרגילים שלי עוד לפני שהכרתי את סת',
איך שפעם הייתי סתם נער תמים שחושש מכל דבר, ממש כמו אמא שלו.
הנער שהיו לו רק שני חברים טובים בבית הספר שרק עליהם יכל לסמוך, כאלה שלא יוכלו לעזוב אותו אפילו לרגע, אחים.
חשבתי על אימי ואחי הקטן, שתמיד הייתי מלווה אותו אל בית הספר שלו ועוזר לו בשיעורי הבית.
הכל נעלם ברגע, והתחלף בחיים קשוחים ולא תמימים בכלל.

"אני מצטער, אני מצטער שהלכתי, אני מצטער שהפסקתי לדבר, אני מצטער, אני מצטער." פי לא פסק מלדבר ואני מחבק אותו חזק יותר.
"הי, זה בסדר..." הוא לוחש לאוזני וממשיך לחבק אותי, "אני מצטער שלא היה לי את האומץ לבוא לבית שלו ולדבר איתך."
אני מושך באפי ומגחך בלחש, חושב לעצמי עד כמה באמת עדיף שלא היה מגיע, אחרת סת' היה מתהפך לגמרי.
"העיקר שאתה כאן עכשיו." הוא לוחש ומלטף את שיערי, אני מחייך ומביט בעיניו.
הוא צחקק בלחש והתרומם, אוחז בצידי חזי ומרים אותי יחד איתו, אני נאנק בעדינות ונעמד על רגליי.
"תמיד היית כזה קל." הוא אמר ואני מתיישב על המיטה, "מצחיק מאוד." גלגלתי את עיניי באנחה וגיכחתי.
הוא מתיישב על המיטה ומביט בי, מעביר את ידו בשיערו.

"אתה רוצה אולי לשתות משהו?" הוא שואל ואני מביט בו בשאלה,
"לשתות?" אני שואל, "לשתות, כמו שהיינו עושים בימים הטובים."
הוא אומר ומתקדם אל השידה בחדרו, מוציא בקבוק בינוני וכסוף ומתיישב לידי חזרה.
אני מגחך, "הם לא היו ימים כאלו טובים.." הבטתי בו והוא מחייך מעט, הוא שותה מן הבקבוק ואני נזכר לרגע איך אהבתי את הטעם החריף.

אני נושך את שפתיי, "תביא את זה." אני לוקח ממנו את הבקבוק ורואה איך מעט מהמשקה נשפך עליו, אני מצחקק ומניח את הפייה על שפתיי ולוגם מהמשקה, "ה-היי!" הוא מביט בי בהפתעה ודוחף אותי קלות מכתפי, הוא מצחקק ואני מוציא את הפיה מפי באיטיות, עוצם את עיניי בחוזקה ומשתעל בכבידות מהטעם החזק.
"זה ממש חריף! מאיפה הבאת את הדבר הזה?" אני משתעל ומנגב את פי עם שרוול החולצה שלי, מעביר לו את הבקבוק.
"זה היה אצל אבא שלי, אני אפילו לא יודע מה יש בפנים!" הוא צחקק והביט בבקבוק במשך שניות ארוכות, מניח אותו על שפתיו וממשיך לשתות.
"כמה אחוזים יש לחרא הזה?..." גיהוק נפלט מפי ואני לוקח ממנו את הבקבוק בפשטות, מחפש מספרים מסויימים תחתיו ובגב הבקבוק.
"א-אתה תגמור לנו את כל המיץ בסוף~..." הוא מצחקק ומנסה לחטוף ממני את הבקבוק, אני צוחק חזרה ומרחיק את ידי המחזיקה בבקבוק ממנו, "לא ולא!" צחקקתי והוא עולה מעליי ומנסה להגיע יותר אל הבקבוק, אני מתנשם ומביט בו, הוא מצליח לקחת את אותו ממני ושותה ממנו, הוא מתיישב על רגליי.
אני נשען על מרפקיי בעדינות ומביט בו, צוחק בלחש ונושך את שפתיי.
הוא נותן לי את הבקבוק חזרה ואני מחליק אל גרוני את כל הנוזל שנשאר בתוכו מבלי לנתק קשר עין עם דניאל.
יכלתי להרגיש את ראשי מתחיל להתפוצץ מבפנים, אין לי שום מושג מה הכנסתי לגוף שלי.
אני מביט בו מחייך אליי ונושך את שפתיו, ידיו זוחלות אל מותניי באטיות ונכנסות מתחת לחולצתי, אני מחייך בשעשוע ומתנשם בעדינות.