אני מרגיש ידיים שריריות נעטפות סביבי ואני מחכך את ראשי יותר בצוואר שהייתי קבור אליו.
אנחה עמוקה נשמעת מעליי ואני מרגיש נשיקה חמה מונחת על ראשי, אני מעביר את כפות ידיי בליטוף על החזה הקשה שהיה מולי, אני מרגיש את הידיים הגדולות מכסות את גופי יותר בשמיכת הצמר הדקה.
אני מלקק את שפתיי ונאנח בעדינות, אגודל נעים עובר על הלחי שלי בליטוף ואני מחייך חיוך קטן.
שמעתי את סת' מגחך בלחש וידו השניה ליטפה את גבי, עוברת על ישבני מעט.
"בייבי בוי, הכינו לך אוכל אם אתה רעב." הוא אומר בקול חלש ואני מהנהן כנגד חזו, אני מעלה את כף ידי לראשו ומשחק בשיערו מעט.
אני פוקח את עיניי בעדינות ומתמתח, פולט אנחה עדינה מפי.
סת' קם על רגליו בעוד שאני על גופו והוא מחזיק אותי, מתקדם אל הספות היותר רחבות שהונחו במטוס ומולן הונח שולחן ארוך.
הוא מתיישב בהן ואני מביט בעיניו, "עכשיו אוכלים?" אני שואל ומלטף את כף ידו מעט, "כן בייבי, מה בא לך לאכול?" הוא שואל ומעביר את ידו בשיערי, אני נושך את שפתיי ותוהה מה ארצה לאכול.
"אפשר טוסט, דאדי?" אני ממלמל ומביט בו שוב, "כמובן." הוא אומר ומפנה את מבטו לדיילת המטוס שעמדה לידנו, היא מהנהנת לכיוונו בסימן ששמעה את מה שביקשתי.
"את המנה הקבועה." סת' אומר ואני מניח את ראשי על כתפו,
"מה הזמנת לאכול דאדי?.." אני ממלמל ומרגיש את ידו על ישבני, "סטייק." הוא אומר בפשטות ואני נושך את שפתיי, לפעמים אהבתי שהיה אדיש לדברים מסויימים.
אני מעלה את פניי מולו ואני מלטף את פניו, נושק לשפתיו בעדינות.
הוא תופס לפתע בישבני בחוזקה בשתי ידיו ואני פולט גניחה עדינה בהפתעה, אני מביט בעיניו לפתע ומבין שהוא מגורה.
הוא תופס בפניי בעדינות ונושק לשפתיי יותר, מחדיר את לשונו לפי.
אני מנשק אותו חזרה ומנסה לעמוד בקצב הנשיקה, אני מתנשם אלייה מעט ומניח את ידי על כתפו.
"פאק בייבי.." הוא לוחש וסוטר לישבני בחוזקה, אני קופץ במקומי מעט בגניחה עדינה ולחיי מאדימות אפילו יותר כשנזכרתי שהשומרים שלו יושבים באיזור.
"ד-דאדי.. לא כאן." אני אומר ומביט בעיניו ונושך את שפתיי במבוכה, הוא מתנשף מעט ומהנהן, נושק לשפתיי בעדינות.
"מצטער." הוא לוחש ומעביר את ידיו על גבי, מצמיד אותי אליו ואני מניח את ראשי על חזו, מתחכך בו מעט.
אני בולע את רוקי והוא מעביר את ידו בשיערי בעדינות, האוכל שלנו מגיע.
אני מתיישב לידו בעדינות והדיילת מגישה לי את הצלחת, אני מביט בגבינה המותכת זולגת החוצה מבין שתי חתיכות הלחם, אני מלקק את שפתיי.
הוא כבר התחיל לאכול מהסטייק שלו ואני מגחך לעצמי, איני מבין איך הוא יכול לאכול בשר כמעט על הזמן.
אני נוגס בטוסט שלי ושומע את הרעש הפריך שהוציא, אני מרחיק אותו ממני ומביט בגבינה הנמתחת ממנו.
"המ!" אני משמיע מבין שפתיי ומזיז מעט את כתפו של סת', רוצה שיראה את הגבינה הארוכה.
הוא הביט בי וגיחך, "זה ממש ארוך בייבי בוי, תאכל אותה כדי שלא תיפול לך לרצפה." הוא אומר ואני מתחיל להכניס אותה לפי יותר בעזרת לשוני, פי מתמלא בגבינה ואני מצחקק בלחש, מנחש שמראי היה מעט מבדח.
הוא המשיך לאכול מהסטייק שלו ואני מרים את מבטי אליו, מביט בלסתו החדה שזזה בכל פעם שלעס.
העברתי את ידי על רגלו בעדינות והמשכתי לאכול מהטוסט שלי.
שתיתי מעט מכוס המים שהגיעה יחד עם הטוסט, אני מסתובב לאחור ומביט בשמיים דרך חלון המטוס.
כף ידו ליטפה את גבי ואני מחייך לעצמי, אני מביט לפתע באחד השומרים שהתקדם אלינו בצעדים מהירים.
"בוס, אתה יודע משהו על קרובי המשפחה של משפחת מילר?" הוא אומר בקולו הרציני ואני מרגיש את הלב שלי נופל מטה רק מלשמוע את השם הזה שוב.
"כן, למה?" סת' משיב לו בקולו העמוק ועוצר את האכילה שלו, ידעתי שלא אהב שהפריעו לו בדברים מסויימים וחששתי ממה שעלול לקרות.
"אחד מהם התחבר אל מכשיר הקשר שלנו ואמר שהם בדרך למקום מסויים. איתרנו את המיקום שלהם והוא מראה שהם באחוזה שלך אדוני, מה תרצה שאעשה?" אני מביט בשומר, הוא היה מפוחד.
אך מה שהתחולל בגופו של סת' הייתה לגמרי פצצה מתקתקת שיכולה להתפוצץ בכל רגע.
"סליחה?" סת' מתרומם על רגליו לפתע ואני מביט בו, איני מבין מה עליי לעשות.
אני מחבק את רגליי ובולע את רוקי, " מה זאת אומרת באחוזה שלי? איך הם הגיעו לשם? מה עם כל השומרים שהשארתי שם?" הוא אומר ומתקדם אל החייל המפוחד בכעס, הוא תופס בחולצתו בחוזקה לפתע.
"ה-הם לא שם אדוני." הוא אומר בקול רועד ואני פוער את עיניי בעצמי, אנחנו לא יכולים להכנס לסיפור הזה שוב.
זה לא עומד לקרות לנו, בבקשה.
המחשבות התנפצו בראש שלי ואני מרגיש את ידיי רועדות, "ד-דאד-די.." אני לוחש ומלקק את שפתיי, "רק רגע סיאל." הוא אומר ונושך את שפתיו בכעס, "תזמן עכשיו את כל השומרים שלי ברחבי המדינה היישר אל האחוזה שלי, אני רוצה שתיפטרו מהאנשים האלו!" הוא צועק ומתנשף, הוא מתחיל להתהלך בחוסר סבלנות בסביבת המטוס.
"עוד כמה זמן אנחנו נוחתים?" הוא שואל את השומר בקול כועס, "בעוד עשרים דקות אדוני." הוא אומר ובולע את רוקו.
"אין בעיה." סת' אומר בקול חתום ומרים לפתע את ספת המטוס השנייה שהונחה מולנו, הוא חושף מקום איחסון מסויים שהיה מתחתייה.
הוא מוציא משם נשק מסויים, הוא היה ארוך והיתה לו כוונת.
"אני רוצה שתהיו חמושים בכל הנשקים שאתם יכולים לארגן לעצמכם! כל דבר! אקדחים! רובים! סכינים!" הוא צועק ואני מביט בכל שומריו נעמדים בבת אחת, הם מתהלכים ברחבת המטוס בדיוק אל המקומות שהם זקוקים, הכל לפי מה שסת' אמר.
"ד-דאדי.." אני ממלמל והוא מתקדם אליי, מתכופף על ברכיו.
איני רוצה ללכת ממנו שוב, איני מסוגל להתמודד עם הכאב הזה שוב.
"בייבי בוי." הוא מתחיל לומר ואני מתנשף, אני כבר לא יודע על מה לחשוב, אני כל כך לחוץ. איך לעזאזל מישהו יכול אי פעם לעבור את השמירה של הבית שלו?
"אני מבטיח לך שלא יקרה שום דבר בייבי." הוא מתחיל להגיד, מחזיק בפניי בשתי ידיי ומפנה את כל תשומת הלב שלי אליו, "הם ניצלו את זה שאני לא נמצא בארץ והחליטו לשחק את המשחק המלוכלך הזה, השומרים שלי כנראה לא היו עירניים." הוא אומר ומלטף את פניי בניסיון להרגיע אותי אך אני מרגיש את הדמעות מציפות את עיני.
"א-אני לא רוצה ל-ללכת ממך שוב... ב-בבקשה.." אני לוחש, רק מתחנן להשאר תחת זרועותיו.
"אני לא אתן להם בייבי." הוא אומר בקול עמוק ומעט כועס, הוא אוחז בשיערי בשתי ידיו כדי להשאיר אותי קרוב אליו, "אף אחד לעולם לא יעז להניח את הידיים עלייך שוב. אתה מבין?!" הוא תופס בראשי ואני מהנהן, משחרר דמעה זעירה והוא מייד נושק לשפתיי ומצמיד אותי אליו.
"ב-בבקשה תהיה זהיר דאדי." אני אומר ומלטף את פניו, "אתם חזקים." אני אומר ומושך באפי, הוא נושך את שפתיו ומהנהן אליי.
"נכון בייבי בוי, אנחנו חזקים, ודאדי יוציא אותנו מזה בדיוק כמו כל הפעמים שהבטחתי לך."
YOU ARE READING
Seth | (boyxboy)
Aksiידו אחזה בידי בחוזקה, משכה אותי החוצה לכיוון שערי בית הספר ומצאתי את עצמי נזרק לרכב שחור ומפואר. הוא התיישב לידי לפתע ופלטתי יבבה שקטה כשתפס בפניי, "אני רוצה לראות אותך מעז לזוז מכאן." הוא אמר בקשיחות וסטר לפניי בחוזקה. ---------------- לתשומת ליבם...
