Seth | (boyxboy)

chapter 36

*!* אזהרה, פרק זה מכיל מקרי אלימות, לכן לאלו שמתקשים עם הדברים הללו אני מבקשת לדלג על הפרק הזה. *!*

נ.מ סת'

אני יוצא מן הרכב ומורה לחיילי לקחת את סיאל אל הסלון ולהשגיח עליו מבלי לתת לו לצאת מן הבית.
התקדמתי אל שני הג'יפים השחורים שלי ופתחתי את הדלת, פוגש במבטו של דניס ואני מחייך למראו חסר האונים.
אני תופס בשיערו בחוזקה ומושך אותו החוצה, גורם לגופו ליפול על הרצפה מן הרכב הגבוה.
הוא נאנח בכאב ואני מצחקק בקולי העמוק, "איך שגלגל מסתובב, הא דניס?" אני ממלמל ובועט בגופו בחוזקה.
הוא השתעל ואני הבטתי בו מנסה להתרומם על ברכיו כיוון שידיו ורגליו היו קשורות.
צקצקתי בלשוני, "לא היום חבר." הנחתי את רגלי על גופו והצמדתי אותו לרצפה שוב.
"תזחל לשם." אני מצביע אל כיוון המדרגות הפונות מטה אל המרתף שלי, מביט בו מתחיל לזחול בקושי עם גופו ואני רק משלב את ידיי ומחייך.
"ב-בוס אתה צריך שנכניס אותו לשם?" אחד מחיילי אמר מאחור ואני מרים את ידי לעצירה, "אין שום צורך, אני נהינה." אמרתי בחיוך והמשכתי להביט במראו המסכן, "אבל, תביאו לי בבקשה סכין משונן יחד עם האקדח שלי." אמרתי בקול עמוק, "והרבה מחסניות."

אני בועט את גופו של דניס אל תוך חלל המרתף ואני מדליק את האור.
"מזמן לא ביקרתם אצלי אה?" אני אומר ומביט בדניס מתנשף, מביט אל עבר הקירות ומסתכל על אדריאן ומארק הנמצאים שם כבר מהיום שחטפו את סיאל.
"קיבלת את מה שרצית סת'. החזרת לעצמך את סיאל, עכשיו תשחרר אותי!" הוא אומר בצעקה ואני מרים גבה, "מה אתה אומר?..." אני מחייך ותופס בידו בחוזקה, מרים אותו על רגליו וקושר את ידיו כלפי מעלה על מתקן הקיר שלי לידם, "שמעתם אותו בחורים? הוא קצת התבלבל, לא ככה דניס?" אני אומר ומביט בו בכעס.
"מה אתה עושה?" הוא אומר בלחץ ואני רק מהדק את הקשר, עובר גם לרגליו, הוא נשאר קשור על הקיר.
"אמרתי לך ולבני המשפחה המנובלים שלך שאיתי אתם לא מתעסקים! אמרתי או לא אמרתי!?" תפסתי בגרונו בחוזקה, אני חונק אותו. "דניס אל תקשיב לו!" מארק צעק אך אני קטעתי אותו,
"ומה הם עשו?" אני מביט בעיניו בזעם ומתנשף, הוא רק נאנק מהאחיזה שלי.
"מה הם עשו!?" אני צורח בפניו, "ה-התעסקו א-איתך." פרצופו נהפך אדום תוך כמה רגעים ואני משחרר את ידי, מביט בו מתנשף בכבידות.
"חתיכת נבלות!" אני מאגרף את ידי ומכה את פניו של דניס בחוזקה, פנה אותם לצד מהמכה שלי.
"הרסת את המשפחה שלי!" אני צורח בכעס, מרגיש את גופי מתחמם בזעם טהור ואני מתהלך לידם בעצבים.
"אבי לא עשה לכם שום דבר רע! הייתי הבן היחיד שלו ולקחת ממנו את הזכות לראות אותי גודל!" אני מניף את ידי באוויר ומתכוון להכות את פניו פעם נוספת, אך דפיקה על הדלת נשמעה.
"כן!?" אני צועק.
חיילי נכנסו ואני מביט בהם מביאים אליי את הסכינים והאקדח שלי, אני מצחקק ומניח אותם על השולחן, בוחן את הסכינים.
"תודה חיילים. אבל אני חושב שאצטרך כאן קצת עזרה." אמרתי והבטתי בשולחן, עליו היו מן ברזלים ששימשו לאזוק את כפות הידיים.
אני מקרב את השולחן בעזרת הגלגלים שלו אל מול דניס ומשחרר את אחד מידיו, אוזק אותה אל השולחן.
"חיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה זמן." אמרתי ופתחתי את אצבעותיו על השולחן כך שכל כף ידו תהיה מונחת עליו.
אני אוחז בסכין שלי בחוזקה, "ה-הי ר-רק שניה סת', מ-מ אתה עושה?" קולו מתחיל לרעוד ואני מחייך אליו בנקמה, אני מתקרב אליו ומתחיל לחתוך את האצבע שלו באטיות, שומע את קולו צורח בכל רחבי המחסן.
"ב-בוס אתה יכול פשוט-"
"-לא מעניין אותי!" אני צורח על החייל שלי, "הם חטפו את היהלום שלי ועוללו לו את הדברים הכי נוראיים שילד בגילו יכול לחוות!" אני צועק, "תחתכו גם את האצבעות שלהם! מיד! אף אחד לעולם לא יעז לגעת בו שוב! אזהרתי אותם בעבר והם חשבו שזה משחק ילדים!"
אני צורח בכעס וחותך את האצבע שלו חזק יותר, מביט בדמעות שיורדות על הלחי שלו והוא מתחנן שאפסיק, אני תופס באצבע שלו ושובר אותה בעזרת קצה השולחן בחוזקה, שומע אותו צורח אפילו חזק יותר ואני מביט בו בשנאה וללא טיפת רחמים.
"א-אני מתחנן... אני מתחנן! אעשה הכל!" הוא צועק בחוסר אונים ואני רק התעצבנתי יותר, אני תופס באצבע שלו ומסובב אותה, תולש אותה ממקומה בחוזקה ומפיל אותה על הרצפה.
אני משחרר את ידו מהאזיקים ומביט בו מפנה את ידו אל מול פניו ומביט בארבעת אצבעותיו בבכי קולני ורועש, ידו רועדת מכאב עצום.