Seth | (boyxboy)

chapter 30

נ.מ סת'

לאחר ההרגשות המדהימות ששנינו עברנו, הבטתי במלאך הקטן שלי שוכב לצידי כשראשו מונח על המזרון והוא ישן עם שיערו הפרוע. קרני השמש של הבוקר הנעים קרנו מהחלון אל תוך החדר.

אני מכסה את שנינו עד המותניים בעזרת השמיכה ואני נשכב על צד גופי ומשעין את ראשי על ידי, מביט בפניו העייפות ובעיניו המנמנמות.
הוא המלאך הטהור שלי. הפנים המדהימות שלו, אהבתי לראות את עיניו הכחולות והכהות שתמיד התביישו להביט בי חזרה, את שיערו השחור כפחם רך כל כך למגע שתמיד היה לי כל כך נעים ללטף אותו, את שפתיו העבות והקטנות שתמיד נשארו בצבע שלהן, צבע אדום ועדין שכל כך טוב לנשק אותן.
אהבתי לראות את הנמשים החומים והעדינים שלו מתנוססים על גשר אפו ועל לחיו.
גופו הרזה ועורו הלבן היו כל כך לא אנושיים, הגוף הכי יפה שפגשתי.
כשנגעתי בו זה תמיד הרגיש כל כך טוב, וגרם לי לרצות להפוך את ישבנו לאדום כל כך ולטבוע בתוך גופו של הנסיך הקטן שלי.
אך מהרגע שמבטי נפגש בשלו, הרגשתי שאני לא רוצה לאבד אותו.
אני לא מוכן שיתחמק ממני או שאכניס אותו למיטה ואעזוב,
רציתי אותו לעצמי. שיהיה בבעלותי. רציתי להיות רגיל, עם בייבי שאני כל כך אוהב.
אני כל כך מודה להורים שלו שהחליטו ליצור את האלוהים הקטן ההוא, ואני כל כך מצטער על מה שהוא היה צריך לעבור עם משפחתו כי לא הייתי שם כדי לעזור לו, למרות שהיה צעיר כל כך.
מאז שהפך לשלי נשבעתי לעצמי שהוא תמיד ישאר ככה, שאשמור עליו בכל גופי ולעולם לא אתן לו להפגע, לא משנה מה עומד בדרך שלי, אהרוג את אנשים שעושים לילד שלי רע.

הבטתי בפניו והרגשתי צמרמורת עדינה עוברת בגופי.
שלחתי את ידי לפניו וליטפתי את לחיו בעדינות עם גב האצבע שלי, אני נושך את שפתיי כשהבחנתי עד כמה כף ידי גדולה יחסית לפניו.
התקרבתי אליו בעדינות וקירבתי אותו אליי, מרגיש אותו זז בעדינות וקובר את ראשו בחזי.
העברתי את ידי בשיערו השחור ושמעתי אותו נאנח בעדינות, אני נושק למצחו ועוצם את עיניי.
הרגשתי את ידו מלטפת את חזי והוא פוקח את עיניו בעדינות, אני מביט בהן, בצבע שלהן. הוא מתקרב יותר אליי ונושק לחזי, עוצם את עיניו לנשיקה העדינה.
אני מלטף את ישבנו בעדינות ומסתכל עליו נאנח בעדינות.

נ.מ סיאל

השתעלתי בעדינות וחיבקתי את גופו החמים, אני קובר את ראשי בצווארו.
הלילה שעברנו היה אחד הלילות הכי אהובים עליי איתו, ההרגשות שגרם לי להרגיש גרמו לי לאבד את כל כולי, נפלתי לרגליו, לרגליו של דאדי. בכל יום אני מבין עד כמה אני אוהב אותו.
"בייבי בוי, תיכף צריך לקום. יש לדאדי הרבה עבודה." הוא אמר וליטף את ראשי, אני מיילל בעדינות ותופס אותו אליי, לא רוצה שיפסיק לחמם אותי.
הוא עוטף את גופי בשמיכת צמר דקה, "בייבי בוי, קדימה." הוא תופס בגופי ומרים אותי עליו, הוא נעמד על רגליו ואני קובר את ראשי בחזו.
"דאדי, אני לא רוצה שתלך." מלמלתי וליטפתי את גופו, מרגיש אותו מנשק את צווארי ומלטף את שביל גבי.
"דאדי חייב, בייבי." הוא אמר ואני משכתי בכתפיי, לא מוכן.
הוא נאנח, מוריד אותי על רגליי בעדינות ומתחיל לצחצח את שיניו, אני עומד לידו ומצחצח גם את שלי.
ניגבתי את פי והבטתי בו, לא רוצה שיעזוב אותי למשך כל היום.
הוא ניגב את פיו והביט בי, "בייבי." הוא קירב אותי אליו וחיבק אותי, אני מחבק אותו ומלטף את גבו, "דאדי יעשה את העבודה מהר ולא תצטרך לחכות הרבה זמן." הוא אמר ונשק לראשי, אני מהנהן ונושך את שפתיי, משפיל את מבטי.
"בסדר בייבי?" הוא הניח אצבע מתחת לסנטרי והרים את מבטי אליו, אני מהנהן ומחייך חיוך קטן, הוא נושק לשפתיי באטיות.

הגענו לחדר הארונות והוא הלביש לגופי בוקסר ומכנס לבן וקצר יחד עם חולצה לבנה קצרה.
"רד לאכול בייבי בוי." הוא טפח על ישבני ונשק לראשי, אני מהנהן ומתקדם אל המדרגות, יורד אל הסלון.
התיישבתי באי המטבח והבטתי במירה הממשיכה לבשל את האוכל.
"בוקר טוב מירה." חייכתי אלייה והיא הסתובבה אליי, "בוקר טוב בחור צעיר! שיהיה לך בתיאבון!" היא חייכה אליי והגישה את האוכל, "תודה!" אמרתי בחיוך, אני מביט בסלט ובחביתה עם הגבינות ומתחיל לאכול.

נ.מ סת'

נשארתי בחדר הארונות ולבשתי את החליפה השחורה שלי יחד עם הנעליים שלי.
סידרתי את שיערי וסירקתי אותו לאחור, אני מתיז על צווארי מעט בושם.

עליתי אל הקומה השלישית בבית, אל משרד העבודה שלי.
סידרתי את החליפה שלי והדלקתי את האור, מעלה את תריסי החלון למעלה ונותן לקרני השמש להכנס.
שמתי את משקפי הראיה שלי על עיניי והתעסקתי במחשב שלי.
דפיקה נשמעה בדלת, "כן?" קראתי לכיוון הדלת ואחד מחיילי נכנס, אני מרחיק את המשקפיים על גשר אפי ומביט בו.
"מה יש חייל?" שאלתי והוא נעמד בצורה ישרה, "אדוני, האחים ממשפחת מילר מאיימים על מחסן הנשקים שלך. יש פקודה מסוימת שעליי לעשות?" הוא שאל ואני מוריד את משקפיי מעיניי, נאנח בכבידות.

"מתי הנבלות האלו יקלטו עם מי הם מתעסקים?" מלמלתי לעצמי וקמתי על רגליי, מעסה את גשר אפי בכעס.
"תרים אליהם שיחת טלפון ותגיד להם שיפגשו אותי בחוף ליד מעגן הספינות בעוד 10 דקות." אמרתי והכנסתי אקדח לאחוריי מכנסיי, הגיע הזמן לסיים את זה אחת ולתמיד.

אני יורד במדרגות יחד עם החייל שלי וסידרתי את החליפה שלי, אני מביט בבייבי שלי שוכב על בטנו בסלון וצופה בטלוויזיה בזמן שחיבק את הכרית. ישבנו בלט מעט ממכנסיו הקצרים ואני נשכתי את שפתיי.
"בייבי בוי." אמרתי והוא מביט אליי בעיניו הכחולות והגדולות, הוא מחייך וקם מהספה, מחבק את גופי.

"דאדי.." הוא מלמל וחיכך את ראשו בחזי, אני מלטף את גבו.
"אכלת?" לחשתי וליטפתי את ישבנו, מצמיד אותו אליי.
"כן דאדי..." הוא מלמל בביישנות והבטתי בלחיו המסמיקות, אני מגחך בקול עמוק ונושק ללחיו, מלטף את גופו בעדינות.
שמעתי אותו פולט אנחות עדינות וליטפתי את פניו, נושק ללחיו.
"דאדי צריך ללכת לכמה סידורים בחוץ, אתה תשאר כאן ולא תצא מהבית, בסדר?" אמרתי בקול עמוק והעברתי את ידי בשיערו כמו שאהב.
"א-אבל דאדי-"
-"אין ויכוחים." קטעתי אותו והעברתי בעדינות את האגודל שלי על שפתו התחתונה, "אתה לא מתווכח עם דאדי, זה ברור בייבי בוי?" שאלתי והבטתי בעיניו.
הוא מהנהן ונאנח בעדינות, "תחזור מהר דאדי." הוא אמר ואחז בידי, "כמובן נסיך קטן." חייכתי אליו וצבטתי בעדינות רבה את לחיו, מלטף את ראשו ומתקדם אל הדלת.
"תשגיחו עליו עד שאני מגיע." הורתי לשלושה מהחיילים שלי, "כמובן בוס." הם אמרו ואני מביט בהם במבט קשוח, יוצא אל עבר המכונית השחורה שלי.

ישפך כאן לא מעט דם.