chapter 21

8.1K 262 12
                                    

עיניי נשארו עצומות לאחר שהנוזל שלי השתחרר סוף סוף.
הייתי בידיו בדרך למקלחת וגופי נשאר רועד ואני מתנשם בלי סוף בחזו.
מעולם לא עברתי את סערת הרגשות הזו שהתחוללה בבטני בכל פעם שהסתכלתי עליו. מעולם לא עברה בבטן שלי ההרגשה המענגת כשהנוזל הלבן נפלט לבסוף, מעולם לא היה לי בן זוג שיכל לגרום לי להרגיש ככה.
לגרום לי להרגיש כל כך טוב ומבולבל באותו הזמן, אבל גם כל כך מאוהב.
אני לא יכול להסביר במילים את מה שסת' גורם לי להרגיש.
הבחור המסוכן שתפס אותי בחולשתי וקבע שמאז ומתמיד אהיה שלו ובאחריותו. הוא דואג לי להכל, אכפת לו ממני באמת.
הוא מלטף את שיערי ואני מחכך את ראשי בחזו, נהנה מחום גופו ומלטף את שריריו בעדינות. סת' לגמרי כבש את הלב שלי עם הגוף הלא אנושי שלו. אהבתי את הצמרמורות שהעביר בי כל כך.

"דאדי..." מלמלתי בעדינות.
"כן בייבי?" הוא תפח על ישבני וניער אותי בעדינות רבה על ידיו כתינוק בזמן שחיכה יחד איתי למים החמים באמבטיה.
"אני עייף." אמרתי ונשקתי בעדינות לחזו, אני מנשק גם את צווארו מעט.
"בייבי, אתה לא יכול לישון כל היום." הוא אמר וליטף את גבי.
"אבל משעמם לי..." נאנחתי מעט כשהוא נכנס יחד איתי לאמבטיה ואני מרגיש את המים מגיעים עד כתפיי.
הוא נאנח והרטיב את ראשי במים, אני מביט בו במבט מתחנן.
"סיאל, מה אתה רוצה?" הוא הביט בי וליטף את פניי.
"אני רוצה לצאת החוצה.. גם לבית הספר. כמו החיים הרגילים שלי. אני רוצה כבר לפגוש את אמא שלי ואחי, ו-ואני לא רוצה להיות כלוא כאן!" דפקתי בידי על חזו והתנשמתי, אני עוצם את עיניי ומחזיק את דמעותיי בתוכי.

נ.מ סת'

"אתה רוצה ללכת לבית הספר בייבי בוי?" אמרתי בקולי העמוק, התחושה המלחיצה תיפסה בבטני ואני רק חשבתי על שתי הנבלות הללו ממשפחת מילר שאיימו על האוצר הקטן שלי.
"כן דאדי. בבקשה." הוא לחש ויכלתי להרגיש את דמעותיו שרצו להתפרץ בכל רגע.
הוא צודק. אני לא יכול לכלוא אותו בבית הענק הזה לנצח. הוא ילד.
אני צריך לעמוד לצידו ולשמור עליו בכל הכוח שלי. ויש לי כוח עצום.
אך עם כל הרצון שלו ללכת לבית הספר, לא יכלתי לתת לעצמי לסבול בלחץ אחרי השיחה של שני האחים.
"בייבי." התחלתי לומר, אני מרים את מבטו לעיניי ואני הבטתי בשתי עיניו הכחולות- כהות שהביטו בי חזרה.
"אתה תלך לבית הספר מחר, אבל ג'קסון לא זז ממך." אמרתי והעמדתי את החייל שלי במשימה לשמור על הבייבי שלי.

נ.מ סיאל

"א-אבל דאדי אני גם רוצ-"
-"שמעת מה אמרתי בייבי בוי? או שהוא מגיע איתך, או שאתה נשאר כאן." הוא אמר ואני נאנחתי, מלקק את שפתיי ומהנהן, משעין את ראשי על חזו ונושק לו בעדינות.
"בסדר דאדי." אמרתי בקול עדין.
אני רוצה ללכת לבית הספר, אני מרגיש שהמוח שלי כבר ריק, וזה כבר ממש משגע, עם כמה ששנאתי את השעות המוקדמות שהכריחו אותי לקום לשעה המוקדמת של השיעור הראשון.

Seth | (boyxboy)Where stories live. Discover now