אני משתולל בידיו של השומר ורוטן בכעס, אני צורח בזעם ודופק את מרפקיי בחזו שצמוד לגבי.
אני מביט באמבולנס עוזב את הרחוב הארוך מולי ואני ממשיך לייבב בבכי, "ע-עזוב!" אני צועק בפעם האחרונה, אני נאנח בבכי ומרפה את גופי בחוסר כוחות, ממשיך ליילל בזמן שהשומר עדיין מחזיק אותי.
אני מושך באפי ומרגיש לפתע את ידיו משחררות אותי.
אני נעמד על רגליי חזרה ומסתובב אליו בחדות, אני דוחף את גופו בחוזקה ממני בשתי ידיי, הוא לוקח מספר צעדים אחורה מהדחיפה.
"סיאל, תרגע בבקש-"
"מה הבעיה שלך?!" אני צועק עליו בכעס ודוחף אותו פעם נוספת, "מי אתה חושב שאתה?! מי הסכים לך בכלל לגעת בי? אף אחד לא נתן לך שום רשות!" אני צועק ומנגב את דמעותיי לאחר מכן.
התנשפתי בכעס, "למה עצרת אותי?!" אני צועק ומשתעל מעט, מביט בו בבכי.
"סת' צריך שיטפלו בו בשקט, אתה לא יכול להיות שם כשאתה נסער כל כך." הוא אומר ואני מלקק את שפתיי, "מ-מי אתה בכלל שתחליט? הייתי מחכה שם כמה זמן שצריך ובשקט מוחלט!" אני אומר ופולט ייבבה מפי, נשכתי את שפתיי בחוזקה, הרגשתי את גופי רותח מכעס.
"סיאל, תרגע." הוא אומר ושולח את ידו אליי, אוחז בזרוע שלי בעדינות.
אני מושך את ידי אליי חזרה מייד ובידי השניה אני סוטר ללחי שלו בחוזקה.
התנשפתי מעט והבטתי בראשו שלא זז, הוא נושך את שפתיו וממשיך להביט בי.
אני מביט במספר חיילים מאחוריו לוקחים כמה צעדים קדימה לכיווני ואני מביט בהם בהתנשפות, "א-אל תגעו בי!" אני אומר באזהרה ומביט בהם בכעס.
נאנחתי בכבידות ואגרפתי את ידיי, איני מבין מה עליי לעשות.
איבדתי את הלב שלי, איבדתי את כל מה שאי פעם אהבתי במעט זמן שאני חי.
איך אוכל להמשיך קדימה בלעדיו? איך אני אוכל להחזיר את האוויר הצח לראותיי מבלי להרגיש שמשהו חסר בלב שלי?
אני מתכופף מטה אל ברכיי באנחה ומחבק את רגליי, אני מרגיש את גופי רועד כמו מטורף.
אני מניח את ראשי עליהן ונותן חזרה לדמעות להשטף על לחיי במהירות, אני מייבב בלחש.
רק רציתי לראות את הפרצוף שלו, רציתי ללטף אותן כל כך ולהביט בהן ללא הפסקה.
להעביר את הידיים שלי בשיער הנעים והחלק שלו ושיביט בי במבט האוהב שלו.
לא יכלתי להפסיק לחשוב עליו, כל מה שקרה הרגע סירב לעזוב את הראש שלי.
אחד מחייליו האחרים התקדם לכיווני לפתע והתכופף אליי, הוא שולח אליי את ידו ומעביר אותה על גבי.
אני מושך באפי ומרים את ראשי מברכיי, אני מעלה את מבטי לפניו.
"סיאל, תקום מהרצפה בבקשה." הוא אומר ואני רק נושך את שפתיי הרטובות מהדמעות ופולט גיהוקים חלשים מההתנשמויות שלי.
"ל-לא ר-רוצה.." אני אומר בבכי ומזיז מעט את כתפי בנסיון להרחיק את ידו.
"די קטן, בוא נלך." הוא אומר ואוחז בזרוע שלי, אני מתנשף ופולט יללה עדינה של בכי, "ל-לא רוצה! לא רוצה!" אני צועק מעט ונופל אחורנית, אני מתיישב על הרצפה וממשיך לבכות, איני מוכן לשחרר מזה.
הוא שלח את ידו אליי באטיות וניגב את דמעותיי בעזרת חתיכת נייר שהיתה בידו, הוא מנגב גם את אפי מעט.
אני בולע את רוקי ובוכה יותר בלחש, אני מעלה את מבטי לעיניו.
"ה-הוא יהיה ב-בסדר?..." אני מגמגם מעט ומנגב מעיניי את הדמעות האחרונות, הוא מוריד את מבטו מטה ומלקק את שפתיו, "סיאל, אני לא יכול להבטיח לך משהו שאני לא יודע בעצמי." הוא אומר באנחה ומעלה את מבטו חזרה לפניי.
נאנחתי ועצמתי את עיניי מעט, מרגיש את עיניי רועדות מעט ויוצרות מחדש את הדמעות השקופות.
נשכתי את שפתיי ונתתי להן לזלוג על לחיי פעם נוספת, אני מייבב בלחש ופוקח את עיניי, אני שולח את זרועותיי אל החייל.
אני מחבק את צווארו בעדינות ומיילל אל כתפו בלחש, אני מרגיש את ידו מונחת על גבי.
הוא מתרומם על רגליו בזמן שאני עליו, אני מביט בו מסמן לכולם לבוא אחריו וכולנו מתקדמים חזרה אל האחוזה.
"ה-הוא יהיה בסדר.. הוא יהיה בסדר.." אני ממלמל בבכי מספר פעמים ומרגיש את גופי רועד, אני מלקק את שפתיי מעט ועוצם את עיניי.
אני מרגיש את החייל מנענע את גופי מעט בנסיון להרגיע אותי, אני מתנשם בלחש.
אני לא מפסיק לחשוב עליו, אני מקווה שמטפלים בו בצורה מדהימה כפי שמגיע לו, אני מקווה שיהיו זהירים.
אני לא יכול לתאר מה עובר לי בגוף כשאני חושב על זה שכואב לו, זה גורם לי לאבד את עצמי בשניות ולרצות לצרוח בכעס ובכאב כל כך חזק, גורם לי לתשוקה אכזרית לרצוח את מי שגרם לו לסבול ככה.
הבן אדם האמיץ שלי, אני מקווה שישאר הרבה יותר זמן, הוא חזק כל כך.
אעשה כל מה שאני יכול כדי להחזיר אותו אליי.
YOU ARE READING
Seth | (boyxboy)
Actieידו אחזה בידי בחוזקה, משכה אותי החוצה לכיוון שערי בית הספר ומצאתי את עצמי נזרק לרכב שחור ומפואר. הוא התיישב לידי לפתע ופלטתי יבבה שקטה כשתפס בפניי, "אני רוצה לראות אותך מעז לזוז מכאן." הוא אמר בקשיחות וסטר לפניי בחוזקה. ---------------- לתשומת ליבם...
