משכתי באפי והסתובבתי על בטני במיטה, התמתחתי ונאנחתי בכבידות. בלעתי את רוקי והסתובבתי על גבי שוב, הייתי בלי חולצה. פקחתי את עיניי לחדר מעט חשוך והתרוממתי לישיבה, התנשמתי בכבידות והרגשתי שעל גופי יש רק בוקסר. בהיתי בחדר המשונה והלא מוכר, עמדתי על רגליי בעדינות והתקדמתי אל עבר החלון, הזזתי את הוילון הלבן והדקיק ובחנתי את השכונה המוארת בסביבה החשוכה. הכרתי את השכונה הזאת, כל העשירים מתגוררים כאן, איך לעזאזל הגעתי לפה?
שמעתי לפתע רעש פתיחת דלת והסתובבתי במהירות, בהיתי באיש המסתורי והמוכר שיצא מחדר מסויים כשרק מגבת היתה על מותניו ואדים חמים יצאו אחריו, כנראה מחדר המקלחת.
"מ-מה?..." מלמלתי בלחש והתרחקתי מעט.
"אני רואה שהתעוררת." הוא אמר בקול עמוק, מנגב את ראשו בעזרת מגבת.
"מה אני עושה פה?..." אמרתי בלחץ, איפה בלה ודניאל? למה אני נמצא כאן ואיך הגעתי לכאן? איפה כל שאר הילדים? הסתכלתי עליו כשהתחיל להתקדם אליי בצעדים בטוחים ואחז לפתע בסנטרי בשתי אצבעותיו ובחן את פניי ועיניי, בלעתי את רוקי בלחץ.
"מה אני עושה כאן?..." לחשתי פעם נוספת וליקקתי את שפתיי, בהיתי בעיניו השחורות שנצצו. הוא אחז בעורפי בעדינות וקירב אותי לחזו החשוף ונשם את שיערי, הוא נאנח בקולניות וליטף את גבי, גרם לי לעצום את עיניי בחשש ולקפוא במקומי.
"ילד טוב של דאדי..." ידו ירדה לגבי התחתון ואני התרחקתי מעט, הסתכלתי עליו ובלעתי את רוקי.
"א-איך קוראים לך?" קולי רעד, לא ידעתי מה לעשות או איך להתנהג, לא הבנתי מה הוא צריך ממני ולשם מה אני נמצא כאן.
"קוראים לי סֵתּ' מַאיֵיר, אבל אתה לא תקרא לי ככה בייבי בוי." הוא התקרב אליי יותר והעביר את ידו בשיערי השחור, משך אותו לאחור בפתאומיות וגרם לי לפלוט אנחה עדינה ולהתנשם בלחץ.
"מהיום, אתה תקרא לי דאדי." אחזתי בזרועותיו מהחשש שאפול על ברכיי ולגמרי היה סיכוי כזה, נאנקתי בלחש והסתכלתי עליו בפחד. "מבין?..." הוא לחש ואני הרגשתי את ידו יורדת לגבי התחתון פעם נוספת והוא אחז בישבני, התפתלתי בין ידיו בנסיון להתרחק ממנו, "איך קוראים לי?" הוא נעץ את מבטו בעיניי ואני רק רעדתי תחתיו.
"ת-תפסיק." אמרתי וייבבתי בלחש, הרגשתי את ידו מצליפה לישבני בחוזקה וגרמה לי להאנק בכאב, לעצום את עיניי ולדמעות לעלות אליהן. הוא נאנח מעליי ויכולתי להרגיש את נשימותיו על פניי.
"איך קוראים לי?" הוא לחש לאוזני, גרם לי להרחיק את ראשי מהקרבה שלו ולפלוט נשימות קצרות ועדינות של לחץ. לאחר כמה שניות שלא עניתי הרגשתי את ידו סוטרת לישבני פעם נוספת ופלטתי צעקה עדינה, נתתי לדמעותיי לרדת על לחיי. "אני לא שומע אותך בייבי..." הוא ליטף את מעלה גבי והניף את ידו, הוא הביט בי במבט המחכה שאענה. מיהרתי לענות לו.
"ד-דאדי!" התנשמתי, הרגשתי אותו מלטף את ישבני.
"ילד טוב..." הוא הצמיד אותי אליו ומשכתי באפי.
"א-אני רוצה ללכת הביתה." המשפט נפלט מפי והתחרטתי לרגע, חששתי מהתגובה שלו, הוא צקצק בלשונו.
"לא בייבי בוי, אתה כבר בבית שלך." הוא ליטף את פניי ונרתעתי, הרגשתי דמעות נוספות זולגות על לחיי, הוא ניגב את דמעותיי בשתי ידיו בעזרת אגודליו וליטף את פניי. פחדתי ממנו, פחדתי ממה שיוכל לעשות לי. היה לו הרבה יותר כוח עליי ממה שהיה לי.
העדפתי לא להתעסק איתו יותר מדי ובהזדמנות הראשונה שתהיה לי אוכל לברוח מכאן ולשכוח שכל זה קרה. משכתי באפי והזזתי את שיערי מאחורי אוזניי.
"א-אני יכול לחזור לישון בבקשה?..." לחשתי, קיוויתי שאולי ירשה לי להשתחרר מהאחיזה הכואבת שלו וייתן לי לחזור למיטה הנוחה שישנתי עלייה לשם שינוי.
"בטח בייבי..." הוא ענה בקול צרוד ועמוק ונישק את צווארי בעדינות, גרם לי לבלוע את רוקי ולמשוך באפי מהדמעות האחרונות שנזלו על לחיי.
"א-אוקיי." לחשתי בקול שכמעט לא נשמע והתרחקתי מגופו באטיות, התקדמתי למיטה וטיפסתי עלייה בעדינות, המזרון היה גבוה בשבילי. התכסתי בשמיכה וניסיתי להתעלם מהמבטים שנתן לי, מבטים שכבר הכרתי. בהיתי בחלון והסתכלתי על אור הירח, תהיתי למה אני בכלל נמצא כאן ואיך הוא הכיר אותי. איך אחרי סיור קצר לאנשי עסקים בבית הספר שלי אני מוצא את עצמי בתוך המיטה של אחד מהם. תהיתי למה דווקא אני, ומה עם אמא שלי ואחי, ומה קרה לדניאל ובלה. הייתי כל כך מודאג מכל כך הרבה נושאים והטלפון שלי אפילו לא היה לידי כדי לבדוק את זה.
אני מקווה שמחר אקום בבוקר ואגלה שהכל היה חלום.
YOU ARE READING
Seth | (boyxboy)
Actionידו אחזה בידי בחוזקה, משכה אותי החוצה לכיוון שערי בית הספר ומצאתי את עצמי נזרק לרכב שחור ומפואר. הוא התיישב לידי לפתע ופלטתי יבבה שקטה כשתפס בפניי, "אני רוצה לראות אותך מעז לזוז מכאן." הוא אמר בקשיחות וסטר לפניי בחוזקה. ---------------- לתשומת ליבם...
