Seth | (boyxboy)

chapter 69

יומיים לאחר יום הפגיעה.

אני נושך את שפתיי בלחץ, מתהלך בבית החולים בצעדים מהירים ומרגיש את טיפות הזיעה נוזלות משיערי.

בכל משך היומיים האלו אף שומר לא נתן לי ללכת אל בית החולים, אני זוכר את הפעמים שצרחתי כל כך חזק בבכי ובייבבה אל הכרית, כשהרגשתי את גרוני נשרף ועולה באש, כשנשארתי ללא כל צליל בגרוני.
כשנשארתי במיטה, מחבק את הרגליים שלי בבכי קורע לב ורק מחכה לרגע שבו אוכל לראות אותו מול עיניי, מחייך ובריא.

רק רציתי שיתנו לי להכנס לשם ולהיות רגוע יחד עם בן הזוג שלי, לראות אם הוא מרגיש הרבה יותר טוב, אחרי שנפצע בכתפו.
בכל הזמן הזה השומרים שלו השגיחו עליי ודאגו לי לאוכל ומים, אך אני לא הייתי מסוגל לאכול דבר, כל מה שרציתי הוא להביט בפנים של סת' ולהוציא את אנחת ההקלה הזו, זו שתמיד הרגישה כאילו יונה מזהב משתחררת ממרכז החזה שלי, כאילו הנשמה שלי נעטפת ברוגע רך כמשי וגורמת לי להבין שהכל בסדר.

אני אוחז בראש שלי בהתנשפות, אני משתעל ונחנק מהדמעות שלי.
עיניי פקוחות לרווחה ואני מביט באנשים המביטים בי כאילו רוח רפאים נצבה מולם, ואני רק רוצה להגיע לחדר הארור הזה.

אני מלקק את שפתיי ואוחז בידית החדר שבו הוא שוהה, אני שואף לגרוני מספר נשימות אחרונות ופותח את הדלת באטיות בידי הרועדת.

אני מביט בסת' השוכב במיטה, אני מרגיש את ליבי מחסיר פעימה.
בלעתי את רוקי והתקדמתי אל עבר המיטה באטיות, אני מביט בגופו העליון החשוף ובכתפו השמאלית העטופה בתחבושת, עור גופו סביבה הפך לסגול.
אני מרגיש את הטיפות העבות והשקופות מצטברות על קרנית העין שלי ואני עוצם את עיניי למספר שניות, נותן להן לזלוג על לחיי כנהר.

אני מושך באפי ומניח את ידי על המיטה באטיות, אני נושך את שפתיי כל כך חזק ורק רוצה שיפקח את העיניים.
ניגבתי את דמעותיי בעדינות, אני מתכופף אליו מעט ומעביר את ידי בעדינות רבה על פניו, אני מביט בכל חלק בהן, חורט אותן בזיכרון שלי.
אני פולט יבבה חלושה, אני מקרב את ראשי לשלו ומתחכך בו בעדינות, מתפלל שרק יהיה בסדר.

"ס-סת'..." אני לוחש בקולי הצרוד, עיניי לא פוסקות מלהוריד את הדמעות השקופות שבתוכן על לחיי.
"ת-תתעורר..." אני לוחש ומייבב בבכי חלש, אני נושק ללחיו בעדינות, אני עדיין יכול להריח את הריח הממכר שלו.
אני מרגיש לפתע כף יד גדולה עוברת על גבי ואני משחרר אנקה עדינה, אני בולע את רוקי ומרים את מבטי לעיניו, אני מרגיש כאילו פעימות ליבי חזרו לפתע ואת קצב הנשימה שלי מתחיל לקבל חיים.
אני מביט בעיניו בלחץ ומושך באפי, ידו עולה לפניי ומוחה את דמעותיי, הוא מביט בעיניים שלי ברוגע ואני רק רוצה לצרוח ולמשוך בשיער שלי כל כך חזק מרוח הטירוף ששררה בתוכי.