Seth | (boyxboy)

chapter 46

"איפה היית?" הוא אומר בקולו העמוק, רותח מזעם.
הוא מתקדם אליי במהירות, "איפה היית!?" הוא צורח בחוזקה ואני מרגיש את הגוף שלי מתכווץ בפחד, אני משפיל את מבטי במהירות.

הוא תופס בפניי בחוזקה ומרים את מבטי אליו, "אתה היית אצלו? היית אצל דניאל? גם אחרי שאמרתי לך שאתה לא זז מכאן ולא פונה אליו!?" הוא צועק בחוזקה ואני מרגיש את הדמעות השקופות זולגות על לחיי.
"מה עשית אצלו עד עכשיו? למה אני צריך להשרף מדאגה ולחפש אותך בכל מקום!?" אני מביט בו בעיניים דומעות, "למה סיאל!? למ-" הוא עוצר לרגע ומפנה לפתע את ראשי לצד, "מה זה?" הוא שואל ומעביר את האצבע שלו על הצוואר שלי, "אלו לא הסימנים שלי, זה הוא שעשה לך את זה?" הוא שואל בקולו העמוק ואני מרגיש את גופי רועד בפחד מטורף.
"סיאל אני נשבע לך, אם תמשיך לשתוק אני אשבור לילד הזה את העצמות!" הוא צועק ואני דוחף אותו ממני בעדינות, פולט ייבבה מהבכי שלי ונופל על הרצפה על ישבני.
אני ממשיך לבכות בכבידות ומביט בו, הוא מאגרף את ידיו.

"מה עשיתם כל הלילה?" הוא שואל בקולו העמוק שהעביר בי צמרמורת של פחד נוראי, אני מחבק את רגליי ומביט בו בדמעות מלמטה.
"הוא נגע בך?" הוא שואל ונושך את שפתיו, מתכופף אליי עם ברכיו.
"תגיד לי בייבי." הוא מלטף את פניי בעדינות מפתיעה ואני מביט בעיניו בחשש, "א-אני לא ז-זוכר..." אני אומר בעדינות ומנסה להסדיר את הנשימה מהבכי שלי.
מעולם לא ראיתי את המבט שלו יותר רצחני מזה, כאילו עמד להתפוצץ בכל רגע, ובצדק.
הוא תופס בחולצתי בחוזקה ומושך אותי אליו, הוא מריח את חולצתי ואני מתנשף באימה.

הוא מתרחק ממני באטיות עם ראשו, הוא מגחך.
אני מביט בעיניו שהחלו לנצוץ בעדינות, "אלכוהול? באמת?"
הוא שואל, מביט בעיניי ולפתע מנשק את שפתיי.
אני מתנשף מעט בחוסר אוויר והוא מחדיר את לשונו אל פי, אני מחדיר גם את שלי בעדינות ומרגיש צמרמורת עדינה, ידו לפתע נכנסת לחולצה שלי ועוברת על בטני.
הוא מתנתק מהנשיקה בכעס, "אני יכול לטעום את האלכוהול על השפתיים שלך, ולמה למען השם התחבושת שלך לא עלייך אני פשוט לא מאמין!" הוא מתרומם על רגליו ואני מביט בו בהתנשמות כבדה ובולע את רוקי, "ד-דאד-די..." אני מיילל בפחד והוא מעביר את ידו בשיערו ומביט בי כאילו עומד לקרוס בכל רגע.
"מה?, מה??" הוא מגחך, מתחיל לאבד את עצמו.
"א-אני מצטער!" אני מייבב ומתיישב על ברכיי, ממשיך לבכות אל ידיי.
"אני רק רוצה לדעת מה לעזאזל עשיתם בלילה! תגיד לי!!" הוא צורח ואני מניח את ידיי על אוזניי, עוצם את עיניי בחוזקה ובוכה בכבידות.
"א-אני לא זוכר! אני לא זוכר, אני לא זוכר!" אני צועק ומרגיש את ידיי רועדות.

השומרים של סת' נכנסו אל הבית והם אוחזים בידיו של דניאל מאחורי גבו.
אני מסתובב לאחור בעדינות ומביט בו, אני מתנשף מעט.
"אז הנה אחד שבטוח זוכר." סת' אומר ומתקדם אל דניאל, מאגרף את ידו ומטיח אותה בחוזקה רבה בפניו של דניאל.
"חתיכת בן זונה, אתה נגעת בו שוב!? אחרי שהזהרתי אותך פעם קודמת אתה העזת להניח את הידיים המגעילות שלך על הילד שלי!!" הוא צורח ותופס את צווארו של דניאל בחוזקה, חונק אותו, ואני יכול לשמוע את יבבותיו.
אני מתרומם על רגליי במהירות ואוחז בידו של סת', "ת-תפסיק בבקשה! זה לא יפתור את זה!" אני אומר והוא תופס בגרוני, מצמיד אותי אל הקיר בחוזקה, "להפסיק!? אתה אומר לי להפסיק!? חתיכת חצוף!!" הוא סוטר לפניי בחוזקה ודמעותיי לא פוסקות לרגע, אני מושך באפי ומביט בעיניו, דמעות שקופות נוזלות מהן.
"ש-שלא תחשוב אפילו לשניה אחת ששכחתי את העונש שלך! לא יאמן עד כמה אתה יכול לחצות את הגבול!" הוא צועק ומתנשף בכבידות, מושך באפו ומנגב את דמעותיו.
"שומרים! קחו אותו אל חדר השינה ותנעלו כל דבר שמאפשר לו לצאת משם! חלונות! דלתות! הכל!" הוא צועק ואני כבר מרגיש את השומרים שלו גוררים אותי לקומה העליונה.

"תשחררו אותי! ח-חתיכת!" אני צועק אליהם בחוזקה ומתפתל תחת אחיזתם החזקה.
אנחנו מגיעים אל הקומה השנייה ואני נכנס יחד איתם לחדר, מביט באחד מהם סוגר את החלון יחד עם התריס ונועל אותו במנעול.
את אותו הדבר עשה גם לדלת חדר המקלחת ולדלת חדר הארונות.
אני מתנשף בכעס, "תחכה כאן עד שסת' יחליט להגיע, לא כדאי לך לחטוף עוד על הראש." אחד מהם אומר וסוגר בפניי את הדלת, אני נשאר בתוך החדר לבד.
נשכבתי על המיטה וחיבקתי את הכרית, אני צורח בכעס ובתסכול לתוכה, איני מבין מדוע כל זה קורה.
לא רציתי להכעיס אותו ככה, לא ידעתי שבכלל אגיע לכיוון הזה.
התכוונתי בסך הכל להגיע לבית של דניאל ולשוחח איתו בנורמאליות על מה שקרה, לא העלתי בדעתי שזה יחרוג בכלל לצד הזה.
אני ממשיך לבכות וליילל אל תוך הכרית, רק מקווה שבסופו של דבר הכל יהיה בסדר, איכשהו.