Seth | (boyxboy)

chapter 39

נ.מ סת'

"דאדי, אני לא רוצה ללכת לבית הספר."
הוא אומר ואני מלטף את פניו, אני מגחך מעט.
"אני לא אתן לך ללכת לבד בשום פנים ואופן בייבי." אמרתי והבטתי בפניו היפייפיות, אני מעביר את האצבע שלי בליטוף על הנמשים העדינים שלו ומוחה את דמעותיו.
"א-אז?.." הוא שאל ומשך באפו, "אנחנו נלך ביום האחרון יחד ונקח את התעודה, ואז יהיה לנו את כל החופש שלך כדי שנבלה יחד."
חייכתי ונשקתי למצחו, הוא מצחקק מעט וקובר את ראשו בחזי, דופק עליו בעדינות באגרופו הקטן.
"תראו מי צוחק!" אני אומר בחיוך ומעביר את אצבעותיי בעדינות רבה על מותניו, מדגדג אותו ומביט בו מצחקק בעדינות.
אני מביט בו נשכב לאחור על השולחן בעדינות ואני ממשיך לדגדג אותו בעדינות רבה, הוא ממשיך לצחקק ומנסה להגן על עצמו.
"ד-דאדי תעצור!" הוא צחק והתנשף, אני עוצר ומלטף את רגליו בעדינות, מביט בו בחיוך.
"ילד יפה שלי." לחשתי ונשקתי לכפות רגליו הקטנות.
הוא נשך את שפתו וקירב אותי אליו, מלטף את פניי והוא מביט בעיניי בעיניו הכחולות.
הוא נושק לשפתיי באטיות ומקרב אותי אליו, אני מפסק את רגליו בעדינות ונעמד באמצע, הוא מנתק את הנשיקה בעדינות ומביט למטה אל גופי, מניח את ידו על מותניי כעצירה ומביט בעיניי במעט לחץ.
אני מתרומם בעדינות ומלטף את ראשו, "מצטער." לחשתי וליקקתי את שפתיי, הוא מתיישב על השולחן בעדינות ומהנהן, מזיז את שיערו מאחורי אוזנו.

דפיקה על הדלת נשמעה, אני מלטף את ראשו בעדינות ומתקדם אל הדלת.
פתחתי אותה בעדינות והבטתי ברופא שהזמנתי שהגיע יחד עם מזוודת העזרה שלו.
הרופא היה אדם מבוגר ועל עיניו משקפיים, על גופו חלוק לבן שכיסה את כל גופו הרזה והנמוך, הוא נכנס אל הבית ומתקדם אל הסלון.
"איפה החולה?" הוא ממלמל ונעמד בסלון, אני מגחך ומרים את סיאל על ידיי, "הנסיכה החולה שלי כאן." אני אומר ומרים את גופו של סיאל יותר למעלה ובעדינות, נושק לבטנו.
"הוא יכול לשכב על הספה?" הרופא שואל ואני מהנהן, מוריד את סיאל על רגליו בעדינות ומביט בו נשכב על גבו.
הרופא התיישב על כיסא מסויים והניח את מזוודת העזרה שלו לידו.
"תראה לו את הסימנים שיש לך בייבי." אני אומר לו ונושך את שפתיי, מביט בניצוץ הלחץ שבעיניו.
הוא מביט בי וברופא שניות ארוכות ופושט את חולצתו בעדינות.
הרופא מניח כפפות על ידיו ובוחן את הסימנים שעל גופו, מקרב את המשקפיים שהונחו על גשר אפו יותר אל עיניו.
"ממה בדיוק נובעים סימנים כאלו כההים?.." הוא שואל ומתקרב יותר אל סיאל, "אני יכול לגעת?" הוא שואל ואני מביט בסיאל מהנהן בחשש, אני מלטף את רגלו בעדינות ומסמן לו שאין כל צורך לדאגה כי אני כאן, שומר עליו ללא הפסקה.
הרופא העביר את אצבעותיו על הכתם המרכזי שבבטנו של סיאל, לוחץ עליו בעדינות ואני מביט בסיאל נאנח בכאב ועוצם את עיניו בחוזקה, משעין את ראשו לאחור.
"א-אתה מכאיב לו!" אני אומר ופוער את עיניי בתקיפה, אוחז בכתפו של הרופא.
הוא עוצר את תנועתו ומביט בי, "אדוני, אני צריך לבדוק את הגוף שלו, מדובר בפגיעה באיברים הפנימיים." אני מתנשף ומלקק את שפתיי.
הוא מוציא מכשיר ברזל מסוים ומחבר אותו לאוזניו, בודק את האיזור השמאלי בחזה של סיאל, את דפיקות ליבו.
"תנשום עמוק בבקשה." הוא מבקש וסיאל מלקק את שפתיו ושואף נשימה עמוקה, משחרר אותה באטיות.
הוא שואף נשימה נוספת ומשחרר גם אותה לאט, אני מביט ברופא בוחן כל תנועה שלו.
"הבנתי." הוא אומר ומוציא את המכשיר מאוזניו, מביט בי.
"הפגיעה היא פנימית, כל מה שצריך לעשות הוא רק לחבוש את הבטן שלו בעדינות כדי למנוע ממנה להרגיש מגע, כך היא תוכל להחלים יותר מהר כיוון שאלו שטפי דם אך בדרגה גבוהה יותר.
אין כל סיבה לדאגה. אני משער שבעוד שבועיים הוא יחלים לגמרי."
הוא אומר ומוציא את התחבושות מהמזוודה שלו, הוא מאזן את סיאל בעדינות לישיבה.
הוא מתקרב אליו בכיסאו יותר ופותח את התחבושת, "זה ילחץ מעט בהתחלה אבל זה יעזור לך בהמשך." הוא אומר ועוטף את בטנו בתחבושת עדינה ורכה, אני מביט בסיאל נאנח מעט ועוצם את עיניו, נושך את שפתיו במעט כאב.
"תוכל להוריד את התחבושת לפני המקלחת, ובכל פעם שאתה הולך לישון תוריד אותה כידי לא ללחוץ על הבטן יותר מדי, גם היא צריכה לנוח לפעמים."
הוא פרע את שיערו של סיאל בחיבה והתרומם על רגליו,
"תודה רבה אדון." אני אומר ולוחץ את ידו, הוא קד לכיווני בעדינות.

לאחר שהרופא סיים את עבודתו ויצא מהבית אני נועל את הדלת ומתקדם חזרה אל הסלון.
"איך הבטן שלך בייבי בוי?" אני שואל ומלטף את פניו, מתכופף אליו עם ברכיי כשישב על הספה, "יותר טוב?" הוא מחייך אליי בעדינות ומהנהן, אני מלטף את צווארו ונושק לשפתיו בעדינות.
"תודה שאתה עוזר לי להחלים." הוא לוחש ומלטף את פניי, "אני אוהב אותך כל כך."
אני נושך את שפתיי וצמרמורת עוברת בגופי, אני מחבק אותו בעדינות ומלטף את גבו,
"גם אני אוהב אותך מלאך שלי, אעשה הכל כדי שתרגיש הכי טוב אי פעם."
אני ממשיך לנשק אותו בעדינות ומרגיש את הבשר בשפתיו, כל כך אוהב את הטעם שלהן.
"דאדי..." הוא מתחיל לומר ואני מלטף את פניו היפייפיות,

"אני יכול להתקשר לדניאל?"