Seth | (boyxboy)

chapter 11

"אני יכול ללכת לבית הספר מחר?"
מלמלתי בלחש וידי עברה על חזו הקשה משרירים והמקועקע, אני מסתכל בעיניו בהתחננות, הוא נושך את שפתיו ומסתכל בעיניי, "סיאל..." הוא התחיל לומר אך קטעתי אותו, "בבקשה דאדי! אני מבטיח שלא אגע יותר בשתייה הזאת! אני למדתי לקח!" אמרתי, אני רוצה לחזור כבר לבית הספר. אני מתגעגע לבלה ודניאל נורא ואני לא רוצה לגרום להם לדאוג יותר מדי כי אני לא רוצה להגיע לשם מוצף בשאלות.
הסתכלתי עליו נאנח וליטף את ראשי, "סיאל, אם אני אשמע עוד פעם אחת על דברים אסורים שאתה עושה בבית הספר עם החברים שלך, אני לא ארחם על התחת שלך." הוא אמר ואחז בישבני, פניי האדימו ונשכתי את שפתיי.
"אוקיי דאדי." בלעתי את רוקי וחיבקתי את צווארו, מרגיש אותו מלטף את גופי ומעביר את ידו על ישבני מעט.
"דאדי..." לחשתי במבוכה מעט, הוא קירב אותי אליו יותר והרים את רגלי אליו כששכבתי על גופו.
הוא נישק את לחיי מעט ואני חייכתי בעדינות, ממשיך ללטף את חזו.
"הבייבי הקטן שלי..." הוא אמר בקול צרוד ונשק לראשי.
קברתי את ראשי בצווארו ועצמתי את עיניי, מחכך את ראשי בו ומנסה להרדם.

---

השעון המעורר שלי צילצל ואני פלטתי ייבבה עדינה, מכבה אותו במהירות.
החזרתי את ראשי לכרית ונאנחתי, מרגיש את סת' מסתובב במיטה ומקרב אותי אליו, "בוקר טוב בייבי בוי." הוא אמר בקולו הצרוד שהעביר בי צמרמורת וליטף את גבי החשוף.
"המ..." ראשי היה בחזו ואני חיבקתי את גופו החם, "קר לי.." מלמלתי והוא הצמיד אותי אליו, מכסה את שנינו עוד יותר.
"למה כיוונת שעון לשש בייבי?" הוא שאל מעליי ואני משכתי בכתפיי, "פחדתי שלא אתעורר." מלמלתי ועיניי נשארו עצומות.
היא גיחך וליטף את ישבני בעדינות, "מעולה, כי גם דאדי צריך לחזור לעבודה הבוקר." הוא אמר והתרומם לישיבה ואני רק פקחתי את עיניי והסתכלתי עליו, "ל-לא.. תחזור." הנחתי את ידי על רגלו בעדינות ורציתי שיחזור לחמם אותי, אך במקום זה הוא קם מהמיטה לגמרי והרים אותי עליו, מתקדם לכיוון המקלחת. "לא בייבי, רצית לקום לבית הספר, לא?" הוא אמר והבעתי על פניי פרצוף כועס, אני מחבק אותו ומחכך את ראשי בחזו החמים.

לאחר שהוא קילח אותי נשארתי במגבת והלכתי איתו לחדר הארונות כדי להביא לי בגדים.
לא ידעתי איך כל הבגדים שלי הגיעו לכאן אבל אני בטוח שזו לא היתה בעיה רצינית בשבילו.
המקום הזה ענק, נקי ומצוחצח. כל החליפות שלו היו תלויות על קולבים בסדר אחיד ולא אנושי, האור בחדר היה מעומעם ומעט חשוך, אך לגמרי נתן לחדר מראה יוקרתי ונוצץ.
התהלכתי מעט בחדר הארונות והסתכלתי על מגירה מסויימת שנשארה פתוחה.
התקדמתי אלייה והסתכלתי על המון שעונים גדולים ויוקרתיים שהונחו שם. הסתכלתי על כל היהלומים הקטנים שהונחו עליהם ועל המחוגים שזזו בצורה מדוייקת.
הרגשתי מהופנט, אני זוכר כשהייתי קטן בגיל של אחי, בכיתה ד', אהבתי לאסוף שעונים. אבא שלי היה קונה לי המון והייתי מניח אותם בקופסאות מפרווה בצבע סגול בהיר ושומר אותם במגירות שלי.

שלחתי את ידי למגירה והרמתי שעון אחד בעדינות, מעביר את האצבע שלי בעדינות רבה על הזכוכית שלו ועל היהלומים הקטנים מזהב שמסביב לו.
"הוא מוצא חן בעינייך בייבי בוי?" סת' ליטף את עורפי מאחור ואני חייכתי מעט, מהנהן ונושך את שפתיי בעצב.
"קרה משהו?..." הוא לחש ונתן לי את בגדי בית הספר שלי, אני מניד את ראשי לשלילה ומניח את השעון חזרה בעדינות, סוגר את המגירה, לוקח את הבגדים שלי ומתקדם אל עבר הדלת.
"בייבי בוי." הוא תפס בידי וגרם לי להסתובב לכיוונו.
הוא ירד על ברך אחת כדי להיות בגובה העיניים שלי, "תספר לי, בבקשה." הוא אמר במבט מחמם והרגשתי דמעה זולגת במורד לחיי.
"הוא דומה לשעון שהיה לאבא שלי." מלמלתי והדמעות הוצפו בפניי, אני משפיל את ראשי.
"היי בייבי..." הוא ירד על שתי ברכיו וקירב אותי אליו, מחבק אותי בחום ומלטף את גבי, אני מרגיש בנוח לפרוק את הדמעות שלי.
משכתי באפי והוא הסתכל על פניי, מלטף אותן ומוחה את דמעותיי.

"אבא שלי.." התחלתי לומר, מלקק את שפתיי מהדמעות.
"בגד באמא שלי והתאבד, כשהייתי בן 13." ניגבתי את דמעותיי.
"בייבי בוי..." הסתכלתי על פניו שהפכו לעצובות ונחרדות למה שאמרתי, "אני כל כך מצטער..." הוא אמר וליטף את ראשי.
"ז-זה בסדר. אתה לא צריך להצטער, הוא היה בן אדם רשע לאמא שלי. זה סתם זיכרון ילדות טוב שהיה לי, כשהוא עוד היה בן אדם נורמאלי." נאנחתי וחיבקתי את צווארו, מרגיש אותו מחבק ומלטף אותי חזרה, כל כך הייתי צריך את הניחום הזה ממנו.
"אני נשבע שלעולם לא אתן לך לבכות." הוא אמר לאוזני ואני ניגבתי את דמעותיי האחרונות, "באמת?.." מלמלתי והסתכלתי עליו, חיוך קטן עולה לשפתיו, "ברור בייבי שלי." הוא נשק לשפתיי באטיות ואני נישקתי חזרה, עוצם את עיניי ומלטף את שיערו.

סת' לקח אותי לבית הספר עם מכונית הספורט השחורה שלו ועצר ליד השערים. לפתע אחז בפניי והפנה אותם אליי בעדינות,
"תתקשר אליי אם אתה צריך משהו, אתן לך כל דבר שאתה רוצה."
הוא אמר, "אוקיי דאדי." מלמלתי בלחש והוא נשק לשפתיי, אני מנשק חזרה.
"יום טוב בייבי בוי, בלי שטויות." הוא אמר והפליק לישבני כשיצאתי.
"יום טוב דאדי..." לחיי האדימו וסגרתי את הדלת בחיוך, מתקדם אל הכניסה.

התקדמתי בחיוך אל הכיתה, זו היתה הפסקה וחיפשתי את בלה ודניאל.
"הי, מייקל? ראית אולי את בלה ודניאל?" אמרתי והוא הסתובב אליי בחיוך, "היי סיאל! איפה היית? שמעתי שלא הגעת לבית הספר כבר כמה ימים..." הוא הניח את ידו על כתפי בחיבה ואני גיכחתי, "כן.. סתם, הייתי חולה." נשכתי את שפתיי בשקר, "אמ, ראית אותם? הם הגיעו היום?" מלמלתי, "כן, בטח. הם למטה בחצר על הדשא." הוא אמר בחיוך, "אוקיי, תודה!" חייכתי אליו חזרה והתקדמתי למטה.

ירדתי למדשאות וחיפשתי אותם, אוחז בתיק שלי על גבי. המשכתי לחפש אותם במבטי עד שעיניי פגשו בהם יושבים יחד על הדשא, הם מתנשקים.
בלה ודניאל? ביחד? מתנשקים? בלעתי את רוקי והרגשתי את ליבי מתחיל לפעום בחוזקה, אני מלקק את שפתיי וחוזר אחורה, אל הכיתה.