Seth | (boyxboy)

chapter 57

אנחנו עדיין נמצאים ברכב, הוא נוסע אל עבר מקום אחר שרצה לקחת אותי אליו, על עיניי מונח כיסוי העיניים שרצה לשים לי.

"דאדי... כבר הגענו?.." אני ממלמל, נאנח בחוסר סבלנות.
"כן." הוא אומר, "מה?" שאלתי בהפתעה, אני מגחך מעט. לא באמת העלתי בדעתי שהגענו כבר.
"הגענו בייבי, אני בא להוציא אותך." הוא אומר ואני שומע אותו יוצא מן הרכב וסוגר את הדלת.
הוא פתח את הדלת שלי ושחרר את החגורה שלי באטיות, הוא מרים אותי על כתפו לרגע.
הוא התחיל ללכת ואני מתנשף מעט ומנסה לאחוז בו כדי שלא אפול.
"דאדי~ אתה חוטף אותי." אני ממלמל ונושך את שפתיי, נאנח מעט.
"כבר חטפתי אותך בעבר בייבי, ועדיין נשארת." הוא אומר ומעביר את ידו בליטוף על ישבני, אני נושך את שפתיי.
"דברים השתנו, דאדי..." מלמלתי וליקקתי את שפתיי, הוא מגחך בלחש, "אנחנו תיכף מגיעים למקום."
הוא מלטף את גבי ולאחר שניות ארוכות אני מרגיש אותו נעצר, הוא מוריד אותי על רגליי.
"בייבי," הוא מתחיל לומר, "כן דאדי?..." מלמלתי בלחש.
"אתה יכול להוריד את כיסוי העיניים." הוא אומר ואני בולע את רוקי, אני שולח את ידיי לפניי ומוריד את כיסוי העיניים באטיות.
אני פוקח את עיניי ומביט במקום סביבי, איני מאמין למה שאני רואה.
מולי יש אגם עדין ושקט, עם מים נקיים ושקופים.
אני מסתכל מאחוריי ואני מביט בבקתה גדולה העשויה מעץ עבה ומסביבה צמחייה עדינה וצבעונית.
המקום היה כל כך יפייפה, אני מביט בסת' ואוחז בידו, "ד-דאדי זה מדהים כל כך, א-אני לא-"
-"זה עוד לא הכל בייבי." הוא אומר ומקרב אותי אליו בעדינות, הוא מלטף את פניי.
אני בולע את רוקי ומנסה להעכל את המקום היפייפה שבו אני נמצא. אני יכול אפילו לשמוע את הציפורים המצייצות שנחו על גג הבקתה.
חייכתי מעט והבטתי בו, הוא מוציא מעטפה לבנה מכיס ג'קט החליפה שלו, מגיש לי אותה.
"מה זה, דאדי?" אני שואל והוא נושק למצחי, אני לוקח את המעטפה ומביט בו.
"לא תוכל לדעת אם לא תפתח." הוא אומר בחיוך ומשאיר אותי קרוב אליו.
אני נושך את שפתיי בעדינות ומחזיק במעטפה, פותח אותה בעדינות.
אני מביט במה שיש בפנים ומעקל את גבותיי, אני מוציא את מה שהיה בתוכה.

"כרטיסי טיסה לצרפת?" אני ממלמל ובולע את רוקי, אני מביט בו מהנהן בחיוך רחב, "אנחנו טסים לצרפת??" אני צועק בחיוך ומחבק את צווארו, הוא עוטף את גופי בחיבוק וצוחק יחד איתי.
"אני לא מאמין! מתי נטוס??" התנשפתי בהתלהבות והוא מלטף את פניי, "כבר מחר בייבי!" הוא אומר ואני פוער את עיניי, מחר זו יום ההולדת שלי!
"כ-כבר מחר??" אני שואל והוא מהנהן, "אתה שמח בייבי?" הוא שואל ואני נאנח, "דאדי, כמובן!" אני מחבק אותו והוא מרים אותי על גופו, אני כורך את רגליי סביב בטנו. "ל-לכמה ימים?" אני שואל ומתנשף מעט, "לשלושה ימים בייבי בוי." הוא אומר ומלטף את ראשי, איני מאמין למה שאוזניי שומעות.
"תודה רבה דאדי... א-אני ל-לא.." התחלתי להגיד, אני מרגיש את הדמעות עולות לעיניי. "ששש בייבי..." הוא אומר, "אתה לא צריך." הוא מלטף את פניי ואני מניד בראשי לשלילה, "א-אני לא יודע איך להודות לך על הכל.." מלמלתי ודמעה ברחה מעיניי, אני מלטף את פניו בשתי ידיי ונושק לשפתיו באטיות, אני מרגיש את ידיו מלטפות את גופי ואני מחבק את צווארו.
"אין צורך בייבי בוי, אנחנו הולכים להינות מחר." הוא אומר ואני מושך באפי ומחכך את ראשי בצווארו, "תודה דאדי... אני אוהב אותך כל כך..." מלמלתי וליטפתי את גבו, אני מחבק אותו יותר.
איני מאמין שבאמת קנה לשנינו זוג כרטיסי טיסה, זה הדבר הכי יפייפה שיכלתי לדמיין, במיוחד אל המקום שלקח אותי אליו.
"גם אני אוהב אותך בייבי שלי." הוא אומר ומלטף את ראשי, מלטף את מותניי בעדינות.
"ד-דאדי, אנחנו לא צריכים לארגן מזוודות?" אני ממלמל ומלטף את צווארו בעדינות.
הוא מגחך מעט, "לא בייבי, השומרים שלי תיכף יגיעו לכאן עם המזוודות שלנו." הוא מלטף את פניי ברכות, "כשהיינו במסיבת ההפתעה אמרתי להם בדיוק מה לשים במזוודות שלנו, והם תיכף יביאו אותן לכאן." הוא אומר ואני מושך באפי, אני מביט בעיניו היפייפיות שנצצו מעט מהשקיעה שהתחילה.