"אני פשוט צריך קצת זמן.." הוא לוחש ומושך באפו פעם נוספת.
אני מלטף את פניו בעדינות והוא מתמסר לליטוף שלי, הוא מחכך את ראשו בה ואני נאנח בעדינות, מבין שכל החיים שלי נמצאים לי מול העיניים. שהאדם החשוב ביותר בחיים שלי נמצא כאן מולי, ואני צריך להיות שם בשבילו ולגרום לו להרגיש הכי מוגן ואהוב בעולם.
"אתה מרגיש יותר טוב מאתמול?..." אני לוחש ומביט בו בדאגה, הוא מעביר מניח את ידו על בטנו ומניד את ראשו לשלילה.
הוא מרים את חולצתו בעדינות ואני מביט בפצעים הפנימיים שנהיו מעט כהים יותר.
אני נושך את שפתיי ומביט בבטנו, אני מרגיש גל חום עובר בגופי ואני מקלל את עצמי בשקט שלא הגעתי בהקדם האפשרי כדי להחזיר אותו אליי.
"אני מזמין לך רופא, בסדר בייבי?" אני שואל בקול בטוח והוא מהנהן בעדינות ואוחז בכף ידי.
קמתי על רגליי והרמתי אותו בזרועותיי בעדינות, אני יורד לקומה התחתונה יחד איתו.
"אבל קודם ארוחת בוקר." אני אומר ונושק למצחו, מביט בו מצחקק בעדינות.
"דאדי..." הוא אומר בקול עדין ומניח יד על חזי בעדינות, אני מביט בעיניו הכחולות. "איפה הם עכשיו?..." הוא מתעסק בידו בעדינות ומשפיל את ראשו.
"מי? האנשים הרעים?" אני שואל ומלטף את שיערו, הוא מביט בי חזרה ומהנהן, אני מגחך בעדינות.
"דאדי העלים אותם בכוחות הקסם שלו." אני אומר והוא מצחקק בלחש, אני מביט בלחיו מסמיקות.
הושבתי אותו על השולחן במטבח ומירה הגיעה להכין לנו ארוחת בוקר.
"ה-הו! בוקר טוב לכם בחורים! מה שלומך סיאלי? אתה מרגיש יותר טוב?" היא שאלה והניחה את ידה על רגלו בעדינות, אני שולח לה מבט מזהיר, "אני אחלים." הוא עונה לה ומפנה את מבטו אליי.
הוא חייך מעט וליטף את פניי, אני מרגיש את עצמי מתרכך בשניות ומביט בעיניו.
"זה בסדר דאדי." הוא לחש ואני מביט במירה שכבר החלה להוציא את הירקות והלחמים לארוחת הבוקר.
"קצת הקדמתם היום לא?" היא חייכה והביטה בשעון ידה, "תיכף שמונה, בדרך כלל אתם יורדים לאכול בתשע או תשע וחצי." היא אמרה ואני מלטף את פניו של סיאל בעדינות, "סתם, בעיות שינה."
אני אומר ומרים את סיאל עליי, "אויש." היא נאנחה.
"תנוחו בסלון, יש עוד זמן, אל תדאגו." היא אמרה ואני החטפתי אלייה חיוך קטן והתקדמתי יחד איתו אל הסלון.
"אתה רוצה לראות משהו בטלוויזיה בינתיים?" אני ממלמל ונושק לראשו בעדינות, הוא מלטף את ידי בעדינות ומהנהן, אני מתיישב על הספה יחד איתו והוא נשכב לידי באטיות, מניח את ראשו על רגלי.
אני מלטף את שיערו בעדינות והוא שם בטלוויזיה את הסדרה האהובה עליו.
הוא מלטף את רגלי בעדינות בזמן שצפה בטלוויזיה ואני מדי פעם מביט אל המטבח כדי לראות אם האוכל מוכן, אני לא רוצה שיהיה רעב יותר מדי זמן, במיוחד אחרי שלא אכל במשך כל הזמן הזה.
המשכתי לשחק בשיערו הרך והוא לפתע התעטש, אני מביט בו במהירות ומלטף את כתפו, "לבריאות בייבי." אני אומר בחיוך קטן והוא מחבק אותי בעדינות, "תודה דאדי..." הוא ממלמל בביישנות ואני מקרב אותו אליי, מלטף את גבו בעדינות.
"ארוחת הבוקר מוכנה בחורים!" מירה קוראת מהמטבח ואני מלטף את לחיו, "קדימה בייבי." אני אומר והוא מושיט את ידיו אליי ואני מרים אותו עליי, מתקדם איתו למטבח.
התיישבנו יחד בשולחן ומירה הגישה לנו את הצלחות עם האוכל, אני מביט בסיאל מחבק אותי ומלטף את רגלי, "בתיאבון דאדי..." הוא ממלמל ומביט בפניי, אני נושך את שפתיי באהבה ומלטף את פניו, נושק לשפתיו באטיות.
הוא מחייך מעט, "בתיאבון בייבי בוי." אני מלטף את ידו ונותן לו להתחיל לאכול, אני אוכל גם בעצמי.
לאחר כמה דקות צלצול הטלפון נשמע, אני מלטף את ראשו של סיאל וקם מהשולחן, מתקדם אל הטלפון שלי המונח על שולחן הסלון.
אני מביט בצג וזו היתה אווה, אמא של סיאל.
עניתי לשיחה והנחתי את הטלפון על אוזני, "בוקר טוב גברת ריבר, מה שלומך?" אני שואל, "ה-הו! בוקר טוב אדוני. אני בסדר, סיאל לידך מותק?" היא שאלה בקולה העדין ואני רק מבחין עד כמה סיאל דומה לה.
"בטח, רק שניה." אני אומר ומתקדם אל המטבח, "בייבי, זו אמא שלך." אני מושיט לו את המכשיר הנייד.
נ.מ סיאל
קמתי בתחושה לא טובה הבוקר, הראש שלי לא הפסיק להריץ את מה שעברתי בזמן האחרון וזה לגמרי מסית אותי מההרגלים שלי.
אני לא מצליח לישון ואני לא רוצה לעשות בעיות לסת', הוא גם ככה בחור עסוק ביום-יום ואיני רוצה לגרום לו לדאוג.
צלצול הטלפון נשמע והבטתי בסת' מתרומם לענות לאחר שליטף את ראשי. המשכתי לאכול את האוכל הטעים של מירה, אני מביט בה מדי פעם בחיוך כשזמזמה לעצמה שירים.
"בייבי, זו אמא שלך." הוא מתקדם אליי ומושיט לכיווני את הטלפון.
חייכתי מעט והנחתי את בטלפון באוזני, "אמא?" מלמלתי מעט, "סיאל! מה שלומך מתוק שלי?" היא שאלה ואני נושך את שפתיי, "בסדר אמא..." אני עונה, "אתה יודע שבעוד כמה ימים אתה יוצא לחופש הגדול שלך, נכון?" היא שואלת, "כן אמא, למה?"
-"עדיין מתקיימים הלימודים, למה אני צריכה לקבל שיחות מהמורים שמודיעים לי שאתה לא מגיע לבית הספר?" היא אמרה ואני בלעתי את רוקי, אסור שהיא תדע מה קרה בימים האלו.
אני מביט בסת' בלחץ והוא מביט בי חזרה בשאלה.
"סיאל? תענה לאמא שלך בבקשה." היא אמרה ואני הרגשתי את הדמעות עולות לעיניי, איני רוצה לחזור לבית הספר או בכלל לצאת מהבית אחרי מה שעברתי, אפילו אם זה רק לקחת את התעודה ולחזור.
סת' לקח את הטלפון מידי, "גברת אווה, סיאל היה די חולה בימים האחרונים לכן היה צריך להשאר בבית, הוא בסדר עכשיו אז אין כל סיבה לדאגה. אם הוא צריך ללכת לבית הספר כדי לקחת את התעודה שלו אני אסדר את זה, אבל כרגע הוא צריך להשאר בבית כדי להחלים." הוא אומר בביטחון ואני מביט בו מסתכל עליי חזרה, מלטף את פניי בעדינות.
"אני מבינה, אין שום בעיה אדוני. תדאג לו בבקשה, הוא נורא רגיש. ואם אתם צריכים משהו יש כאן את כל התרופות שהוא זקוק להן."
היא אמרה, "אין שום בעיה אווה, אני אשמור עליו."
-"תודה רבה אדוני. המשך יום נעים!"
"יום נעים גברתי." הוא אמר לבסוף והשיחה התנתקה, אני מביט בו בעיניים גדולות ונוצצות בדמעות.
"קטן שלי..." הוא לוחש ומחבק אותי, מושיב אותי על השולחן. "אתה נמצא איתי כאן, אתה לעולם לא תחמוק מהזרועות שלי שוב." אני מושך באפי ומלטף את גבו.
"דאדי.. אני לא רוצה ללכת לבית הספר.."
YOU ARE READING
Seth | (boyxboy)
Actionידו אחזה בידי בחוזקה, משכה אותי החוצה לכיוון שערי בית הספר ומצאתי את עצמי נזרק לרכב שחור ומפואר. הוא התיישב לידי לפתע ופלטתי יבבה שקטה כשתפס בפניי, "אני רוצה לראות אותך מעז לזוז מכאן." הוא אמר בקשיחות וסטר לפניי בחוזקה. ---------------- לתשומת ליבם...
