שבוע לאחר השיחרור מבית החולים.
אני מתנשף בכבידות, מכניס כמויות נכבדות של אוויר אל ראותיי בזמן שרגליי רצו במהירות.
אני מאט ונעצר באטיות, מניח את כפות ידיי על ברכיי וממשיך להתנשף.
אני שומע את סת' מגיע מאחוריי ומתנשף גם, "בייבי, לא רצנו כל כך הרבה, קדימה, צריך להמשיך." הוא אומר ואני מביט בו כאילו ממשיך לרוץ במקומו, אני מגלגל את עיניי באנחה מחויכת וממשיך לרוץ.
מאז הפציעה שלו החלטנו יחד שכדאי לנו להשתחרר יותר, לצאת קצת מהבית, אם מדובר על טיול לארצות אחרות או לים, או כמו עכשיו, ריצות.
יצאנו לסיבוב ריצה סביב העיר, בשדות שלה, ואני מודה שיכלתי להכיר את המקומות הקטנים האלו אפילו יותר.
עברנו ליד שטחים רחבים של דשא, ושדות עצומים של חיטה.
כשנסיים את הריצה שלנו ונגיע למקום שהבטיח לי, נוכל לעצור ולעשות הפסקת אוכל.
הרכב שלו כבר חיכה לנו במקום המתוכנן להפסקה, השומרים שלו היו אלו שהסיעו אותנו אל תחילת שביל הריצה כשהתחלנו, וכל הדברים המתוכננים להפסקת האוכל כבר מוכנים ומסודרים שם.
לפעמים אני מרגיש כאילו הוא מתעלם מהצרות שלו, אבל כשזה מגיע לרגע האמת הוא תמיד יודע מה לעשות מבלי להסס.
לי זה לא משנה, אחרי כל מה שעברתי עם הבחור הזה במשך כל התקופה הארוכה הזו, לעולם לא ארשה לעצמי לשחרר.
מעולם לא אפסיק לאהוב את הגבר שלי, ועכשיו, אני אשמור עליו יותר מתמיד.
אני עוקף אותו בריצה מהירה ומתנשף חזק יותר, אני מביט ברכב שלו החונה בסוף שביל הריצה.
אני מתנשף ופולט גניחה עדינה של מאמץ, נותן לרגליים שלי לרוץ אפילו מהר יותר.
הגעתי אל מקום העצירה ואני נזרק בישיבה על שולחן העץ שהיה שם בהתנשמות כבדה, אני מביט בפינה מסויימת שבה כמה מהשומרים שלו יושבים בה ושותים מאחת מחבילות בקבוקי הבירה הקרים שהביאו.
אני מביט בסת' מתקדם אליי בהתנשפות ואני נושך את שפתיי ומביט בו.
"לעזאזל בייבי, לאיפה הרגליים הקטנות האלו מביאות אותך?" הוא מתנשף ומלקק את שפתיו, מביט בי באנחה.
"בדיוק לכאן." אני מצחקק ומתיישב על ברכיי בנשיכת שפתיים כשהבטתי בו מוריד את חולצתו ומתיישב מולי.
הקעקועים שלו הבריקו בדיוק כמו בכל הפעמים שהזיע, ואני רק ישבתי שם והבטתי במראו הממכר.
אחד משומריו התקדם מאחוריו והניח על כתפו בעדינות מגבת רכה, הוא מגיש גם אחת לכיווני.
אני מחייך אליו, "תודה." מלמלתי בהתנשפות, אני מנגב את הזיעה ממצחי כפי שסת' עשה.
נרגענו מספר דקות ושתינו מבקבוקי המים שהונחו בתוך צידניות עם קרח, אני נאנח בעונג.
רוח קרירה עברה ביננו ואני נאנח בחיוך, אני יכול להריח את הבושם הנעים שלו למרות שהזענו כל כך מקודם.
אני מביט בשמיים מעט, לא הבחנתי בכך שמחשיך.
"איך זה הגיוני שמחשיך כל כך מהר?..." אני ממלמל וממשיך להביט בשמיים, אני מפנה את מבטי לסת'.
"השעה מאוחרת, קטן." הוא אומר ושולח אליי את החיוך שלו, אני מחייך מעט.
"הו, אוקיי דאדי." אני אומר ומצחקק מעט, אני מביט בפניו.
"איך זה שאתה כל כך יפה היום?..." הוא אומר בקול עדין ואני נושך את שפתיי בעדינות בזמן שהוא ליטף את הלחי שלי עם גב ידו, אני מגחך בלחש, "דאדי..." אני ממלמל במעט ביישנות ומלטף את ידו השניה שהונחה על השולחן.
"רק דבר אחד אני לא מבין, מה יש מאחורי האוזן שלך?"
הוא שואל ואני מביט בגבותיו שהתכווצו בשאלה, הוא מביט באיזור אוזני בבלבול.
"מ-מה יש באוזן שלי?" אני בולע את רוקי ושולח את ידי במעט לחץ אל אוזני, מעביר את ידי בשיערי שמאחוריה.
הוא שולח את ידו אל עבר אוזני לכמה שניות, הוא מרחיק אותה חזרה מולי ואני מביט באצבעותיו המחזיקות טבעת כסופה המחזיקה במרכזה יהלום נוצץ וכסוף, על מעגל הטבעת עצמה מונחים יהלומים רבים ונוצצים.
אני בולע את רוקי ומשתתק, בוהה בטבעת העדינה ומרגיש את ליבי מתחיל לפעום בחוזקה.
העלתי את מבטי לעיניו, אני מביט בו נושך את שפתיו במעט לחץ.
"מאז שעשית את זה בעצמך הרגשתי בצורך לבקש את ידך במלוא המילה." הוא אומר בקולו הרציני, איני מבין מה קורה כאן.
"אני מרגיש שמאז שהכרתי אותך לא באמת יכלתי להוציא אותך מהראש שלי, מעולם לא באמת הפסקתי לחשוב עלייך או על השם שלך." הוא אומר, אני מרגיש את ידיי רועדות.
"אתה המלאך הקטן שלי, ואני ארצה להמשיך את החיים שלי רק לצידך סיאל שלי..." הוא מחייך את החיוך הרגוע שלו וממלמל אליי בקולו הרך, אני מביט בניצוץ העדין שהופיע בעיניו, ידו עוברת בשיערי בעדינות רבה ויורדת בליטוף אל הלחי שלי.
"כל דקה שנשמתי לצידך היתה שווה את הכל... ולמרות כל מה שעברנו, הייתי מוכן לעשות כל צעד פעם נוספת, רק כי בכל רגע נתון היית לצידי, ולא וויתרת עליי." הוא ממלמל, קולו רועד מעט ועיניי לא זזות משלו.
"תנשא לי?" הוא ממלמל ומביט בעיניי, אני מלקק את שפתיי.
איני מבין מה הולך כאן, הוא באמת מתכוון לזה?
ליבי דפק במהירות, אני מרגיש אותו משלב את אצבעותיי בשלו.
המשכתי להביט בפניו היפייפיות והטבעת היתה יפייפה כל כך, מבטי לפתע נשלח לאחור ואני מביט בשומריו המתרגשים בפינת הישיבה שלהם.
אני מחייך חיוך רחב ומרגיש את הדמעות הזעירות עולות אל עיניי, "כן." אני אומר ומחבק את צווארו במהירות, "בבקשה." אני לוחש.
הוא מחייך אליי ומרים אותי אליו, גורם לי להתיישב על השולחן מולו בזמן שהוא ישב על כיסא העץ השייך לשולחן.
הוא עוטף את גופי בזרועותיו ומחבק אותי, אני בולע את רוקי ומושיט לו את כף ידי הרועדת.
הוא מחזיק בה בעדינות ועונד לאצבע שלי את הטבעת היקרה, איני מאמין שעשינו את זה עוד הפעם.
"אני אוהב אותך כל כך, מלאך שלי." הוא לוחש באוזני, אני מלטף את פניו בשתי ידיי ומביט בעיניו הנוצצות.
אני מנשק את שפתיו בחוזקה ומחדיר את לשוני, אני מרגיש אותו תופס בעורפי ומעמיק את הנשיקה, עיניו עצומות יחד עם שלי ואני נותן לרגש לסחוף אותי לתוכו.
"גם אני אוהב אותך." אני ממלמל בהתנשפות, "אני מבטיח שתמיד אהיה לצידך בכל צעד שניקח, אחזיק לך את היד." אני לוחש ונושק למצחו, אני מביט בעיניים המסוכנות שתמיד מצאו את הדרך לגרום לי להתאהב.
סת' מאייר, האיש המסוכן שלי,
לעולם לא אפסיק לאהוב אותך.
YOU ARE READING
Seth | (boyxboy)
Actionידו אחזה בידי בחוזקה, משכה אותי החוצה לכיוון שערי בית הספר ומצאתי את עצמי נזרק לרכב שחור ומפואר. הוא התיישב לידי לפתע ופלטתי יבבה שקטה כשתפס בפניי, "אני רוצה לראות אותך מעז לזוז מכאן." הוא אמר בקשיחות וסטר לפניי בחוזקה. ---------------- לתשומת ליבם...
