Seth | (boyxboy)

chapter 45

נ.מ סת'

נאנחתי בעדינות והסתובבתי במיטה על גבי, אני פוקח את עיניי ומביט הצידה, מבחין שסיאל לא לידי.
אני פוקח את עיניי בחדות ומתיישב על המיטה במהירות, "סיאל?" אני שואל ומתרומם על רגליי, מתהלך בחלל החדר.
נכנסתי אל חדר המקלחת, "סיאל אתה כאן?" אני אומר ומתקדם אל חדר הארונות, מדליק את האור ומביט בתיק הלימודים שלו שהיה מונח על הרצפה ובארון שנשאר פתוח.
עיקלתי את גבותיי בשאלה ואני יוצא מחדר הארונות, פותח את דלת החדר ויורד למטה.
"שומרים!" אני צועק בבית בחוזקה והם מתייצבים בסלון, אני שם לב לפתע שלגופי רק מכנס טרנינג שחור.

"איפה סיאל?" אני שואל אותם ומתחיל להתנשף, זה לא קורה לי עוד הפעם.
אני מביט בהם שותקים ומפחדים ואני אוחז בגשר אפי, "לאיפה הוא נעלם!?" אני צורח בכעס ומתנשף בכבידות, מתקדם אל המטבח.
אני ניגש אל השידה ופותח את המגירה שלה, לוקח את כדורי ההרגעה שלי ושותה מים, מחליק את הכדור אל גרוני.
אני מביט בנקודה מסוימת ונזכר לפתע שסיאל אמר שהוא רוצה לדבר עם דניאל.
אני מאגרף את ידי בחוזקה רבה ושובר את כוס הזכוכית בכעס, מתעלם מהשבבים הזעירים שחודרים לכף ידי.

"אתם!" אני צועק על השומרים בחוזקה.
"תסעו מיד אל הבית של הילד הזה, דניאל, ותביאו את שניהם אליי!" אני צועק, "אבל אדוני, מה הכתובת?" אחד מחיליי שואל, "ג'קסון יודע את הדרך, תסעו איתו עכשיו!" אני מתנשף ומביט בהם יוצאים במהירות אל עבר הג'יפ.

אני יושב בספת הסלון ומניח את ידיי על פניי בתסכול, אני מרגיש את גופי רועד בזעם עצום.

---

נ.מ סיאל

אני מלקק את שפתיי ונאנח בעדינות, מעביר את ידי בשיערי ופוקח את עיניי באטיות, מרגיש לפתע את הכאב החד שבראשי.
נאנקתי בלחש וקברתי את ראשי במזרון, אני מייבב מעט.
התרוממתי והתיישבתי על ברכיי במיטה, אני מסתכל סביבי ומרגיש את ליבי מתחיל לדפוק בחוזקה רבה ובמהירות.
הסתכלתי על דניאל ששכב לידי, הוא לבוש רק בבוקסר, אני מביט בגופי, אני בלי חולצה ומכנס הג'ינס שלי פתוח ומשוך מטה עד ברכיי.
אני מתחיל להתנשף בכבידות ובלחץ לא נורמאלי,
מה בשם האלוהים עשינו בלילה?

אני בולע את רוקי, "ד-דניאל! דניאל!" אני מנער את גופו בעדינות ומרגיש את הדמעות עולות אל עיניי, "ד-דניאל..." אני לוחש ונותן לדמעות שלי לרדת, הוא פוקח את עיניו בעדינות ומביט בי, "ס-סיאל?..." הוא לוחש ואני מתנשף בבכי, "סיאל, למה אתה בוכה?" הוא שואל ומתיישב מולי, "מה עשינו בלילה?" אני שואל בקול רועד, "דניאל מה עשינו??" התנשפתי והנחתי את ידיי על פניי, אני בוכה בכבידות אליהן.

"א-אני לא זוכ-..." הוא אמר וקם לפתע מהמיטה במהירות, רץ אל שירותי החדר שלו במהירות ומתכופף על ברכיו, משחרר את תכולת קיבתו אל תוך האסלה.
אני מלקק את שפתיי מהדמעות ומביט על הרצפה לפתע, אוחז בבקבוק השקוף שהונח עלייה ואני נושך את שפתיי בכעס ואכזבה, מקלל את עצמי אין-סוף פעמים בליבי.

אני לוקח את הטלפון שלי מהשידה ומדליק את המסך, השעה היתה שבע וארבעים בבוקר.
"אני חייב לעוף מכאן... אני חייב לעוף מכאן." אני ממלמל מספר פעמים בלחש ומחפש את החולצה שלי, מנגב את דמעותיי שהקשו עליי לראות.
אני מרים את הג'ינס שלי עליי וחוטף את החולצה שלי מהרצפה, שם אותה עליי.
התקדמתי אל הדלת והבטתי בדניאל מנגב את פיו ומסתכל עליי.
"לא הייתי צריך לבוא לכאן." אני מביט בו ומרגיש את דמעותיי עולות אל עיניי חזרה.
"ס-סיאל חכה רק רגע!-" הוא אומר ואני יוצא מן החדר, יורד במדרגות במהירות ולא מוכן להקשיב למילותיו.
אני מתקדם אל דלת הבית ופותח אותה, יוצא מן הבית ורץ במהירות אל עבר תחנת האוטובוס.

אני משתעל כל הדרך ומתנשף ללא הפסקה, אני מגיע אל תחנת האוטובוס ומתיישב על הברכיים שלי על מדרכת התחנה.
ראייתי נהייתה מעט מטושטת ופי הפך ליבש, אני מלקק את שפתיי ובולע את רוקי.
הבטתי בלוח הקווים וראיתי שהקו שלי אמור להגיע ממש עכשיו, לפחות נחסך ממני הסיבוך הזה.
אני מביט באוטובוס שלי מגיע ואני קם על רגליי, מושיט את ידי לעברו.
הוצאתי את הארנק שלי ועליתי על האוטובוס כשפתח לי את הדלת, אני מושיט את המטבעות לנהג ומשלם על הכרטיס, מתעלם מהמבט המוזר שנתן לי על המראה שלי כרגע.
התנשפתי והתיישבתי במקום מסויים, אני משעין את ראשי על החלון ומחכה לתחנה שלי.

-

הבטתי בתחנה שלי מרחוק ואני לוחץ על כפתור העצור, מחכה שהאוטובוס יגיע אל התחנה.

האוטובוס נעצר ואני מודה לנהג, יורד במהירות ורץ אל עבר ביתו של סת'.
אני מרגיש שעוד רגע הראש שלי מתפוצץ, שעוד רגע פשוט אפול ואראה שחור.
הייתי צמא כל כך והרגליים שלי היו כל כך חלשות, רק רציתי לשתות מים לרגע ולחזור לידיו של סת'.
ולפני הכל, קיוויתי שלא התעורר עדיין.
אני מתקרב אל השער ומביט בשומרים שלו, הם מביטים בי במבט משונה ואני נכנס דרך השער, דלת הבית פתוחה ואני מתקדם אלייה.
"הוא כאן, סיאל הגיע." אני שומע אותם מודיעים בכלי הקשר שלהם והלחץ בבטני רק גובר יותר ויותר.
אני נכנס אל הבית ומביט בסת' מתהלך בסלון בחוסר סבלנות, הדמעות עולות אל עיניי שוב והוא מרים את מבטו אליי בחדות, אני מתנשף בבהלה.