Seth | (boyxboy)

chapter 67

אני מביט בשומרים החמושים, כל אחד מוכן עם הנשקים שלו.
הם אחזו ברובים כבדים וארוכים בידיהם, ובחליפות שלהם היו צמודים אקדח וסכין.
אני בולע את רוקי בלחץ ושם לב שהמטוס מתחיל לנחות, אני אוחז בידו של סת' בעדינות.
איני מבין מדוע האנשים האלו ממשיכים להתעסק איתו, במיוחד אחרי מה שעשה לדניס ולשומרים שלו, הם יכולים פשוט לשחרר מזה במקום למצוא גם את עצמם מתחת לאדמה.

"אנחנו נוחתים בעוד שתי דקות." אחד מהשומרים אמר, מביט במן מכשיר מגע הנראה כמו טאבלט.
סת' מארגן את הנשקים האחרונים שלו ומשעין אותם על גופו בעזרת הרצועה השחורה שהיתה מחוברת להם.
אני מביט בחלון ומרגיש לפתע את המטוס רועד בחוזקה, אני מבין מהפעם הקודמת שכבר נחתנו.
אני מתנשם ועומד על רגליי בלחץ, כל השומרים שלו כבר עומדים בטור ומחכים לצאת מחלל המטוס.

"שלא תעז לזוז ממני." סת' מניח את ידו על כתפי ואני מרים את מבטי אליו ומהנהן, איני מסוגל לתאר עד כמה מלחיץ זה היה.
המטוס נעצר באטיות והדלת כבר נפתחה, רוח חזקה הורגשה מעט, אני פולט ייבבה עדינה מפי.

"זוז! זוז!" הם צועקים ויורדים במדרגות המטוס בהליכה מהירה, סת' מרים אותי על כתפו לפתע ואני מנשף.
אני מביט במספר ג'יפים צבאיים בצבע שחור המחכים ברחבת הכביש של מיקום המטוסים, כל קבוצה של חיילים נכנסת לאחד מהם.
סת' ואני נכנסים אל ג'יפ מסויים ואני מתיישב יחד איתו במושבים האחוריים.
הוא חוגר אותי במהירות ואני מתנשם בקול, ידיי רעדו בלחץ ואיני מצליח להרגע, אני כבר מרגיש את הרכב נוסע מהר יותר יחד עם שאר הג'יפים מאחורינו.

"סת' אדוני, הם חמושים!" אחד מאנשיו שישבו במושב הקדמי אמר וסת' פוער את עיניו בכעס ודופק באגרופו על המושב.
"לעזאזל, תסעו מהר יותר!" הוא אומר במכשיר הקשר ומניח את ידו על המושב, הוא פותח אותו וגם הוא חושף מקום איחסון שהיה בתוכו.
הוא מוציא מתוכו אפודים שחורים ואקדחים עם מחסניות.
הוא פותח אפוד חדש משקית הניילון ומלביש לי אותו, הוא מהדק אותו על גופי העדינות.
אני מלקק את שפתיי ונושך אותם בלחץ, הוא לפתע מושיט לי אקדח.

"בייבי, אני צריך שתקשיב לי." הוא אומר בקול מתנשף ותופס בפניי בשתי ידיו, "אני צריך שתשתמש בדבר הזה בחוכמה, לא לעשות שטויות ולא לשחק בו, אני צריך שתתרכז ותנצל את זה כשאתה בטוח שצריך." הוא אומר ומניח את האקדח בידי, אני מרגיש את ידיי רועדות ואני עוצר את הדמעות שלי בעיניי, מבין שאני צריך להקדיש הכל כדי לגרום לזה להצליח.
האקדח היה די קטן והיה לו מתקן עגול בתוכו המכיל שישה כדורים.
"כשאתה רוצה להשתמש בו אתה מכניס כדור למקום הזה," הוא אומר ומשחרר את אותו המקום הצידה, חושף את ששת המקומות של הכדורים שאליו הם צריכים להכנס.
הוא החזיק בכדור, הוא היה בצבע זהב וקצת ארוך, הוא מכניס אותו אל מקומו ומחזיר חזרה את המתקן העגול אל בטן האקדח.
"כשאתה רוצה להטעין את הכדור בשביל לירות אותו, אתה מניח את האצבע שלך על מתקן הברזל שיש לך כאן מאחור ומוריד אותו למטה. כשתרצה לפגוע במישהו אתה מניח את האצבע שלך על ההדק ולוחץ עליו." הוא אומר ואני בולע את רוקי, מנסה לעקוב אחרי כל ההסברים שלו.
"בפעם הראשונה שהכדור ישתחרר הוא יפלוט איתו רעש חזק, תשתדל לא להיבהל, טוב בייבי?" הוא אומר ומלטף את פניי, אני מהנהן בהתנשפות ומחזיק את האקדח בידי.
הוא לפתע מוציא קסדה גדולה בצבע שחור מן מקום האיחסון של המושב, הקסדה היתה מרופדת בתוכה במן צמר שאמור לשמור על אותו הראש שחובש אותה.
הוא מניח את הקסדה על ראשי, היא היתה גדולה מהראש שלי בהרבה.
הוא סוגר אותה מתחת לסנטרי בעזרת הקליפס השחור.
הוא מחזיק מספר כדורים זהובים השייכים באקדח בכף ידו, הוא מכניס אותם אל כיס מכנסיי.
"אלו הכדורים בייבי." הוא אומר בהתנשפות ולאחר מכן מניח את ידו על רגלי.