Seth | (boyxboy)

chapter 2

ניגבתי את ראשי לאחר שיצאתי מהמקלחת החמה שהבטחתי לעצמי. נאנחתי בעייפות והתיישבתי על המיטה, פתחתי את התיק שלי והוצאתי את המחברת הקרועה שלי. סידרתי את הדפים לפי הסדר והדבקתי אותם יחד בעזרת נייר דבק שקוף. לאחר שסיימתי לתקן אותה החזרתי אותה לתיק, נשכבתי על גבי ובהיתי בתקרת החדר שלי, עיניי נעצמו באטיות ונסחפתי לשינה עמוקה.

צלצול הטלפון שלי נשמע, מעיר אותי במהירות. לקחתי את הטלפון לידי, רואה שהשיחה מדניאל.

"כן?" עניתי בקול חלש.

"סיאל? הכל בסדר? ראיתי שבכית היום." הוא אמר, היה נשמע מעט לחוץ.

"אני בסדר, לא הרגשתי טוב אז הלכתי הביתה." שיקרתי, לא יכולתי לראות עוד מישהו נוסף אחרי שתומס עצבן אותי.

"אוקיי, בלה אמרה שהיא השאירה לך את החומר שלמדתם בלוקר, אז אל תשכח לקחת אותם מחר, ודרך אגב, אתה תבוא מחר לסיור, נכון?" הוא הזכיר את הסיור לכבוד האנשים מחר ואני רק רציתי שתבלע אותי האדמה.

"כן... בטח." העברתי את ידי בשיערי, נאנחתי בלית ברירה.
השיחה הסתיימה ונשכבתי על בטני, נאנחתי בחוסר כוחות ליום שלמחרת.
-

פקחתי את עיניי, פיהקתי בעדינות ושיפשפתי את עיניי, הבנתי שנרדמתי מאתמול אחר הצהריים עד עכשיו, והיום הוא היום שהסיור אמור להתקיים. הסתכלתי על השעון והשעה היתה שמונה בבוקר, לעזאזל, אני מאחר. קמתי במהירות והתארגנתי על רגעי ההתעוררות שלי, התלבשתי במהירות וחטפתי את התיק שלי, ירדתי במהירות במדרגות.

"ס-סיאל לאט!" שמעתי את אחי הקטן שאמר בקול עדין ומבוהל.

"מצטער, אני חייב לעוף." נשקתי לראשו, "יום טוב לִיאָם!" אמרתי ויצאתי החוצה, האוטובוס עבר בתחנה מזמן אז לקחתי את הרגליים שלי והתחלתי לרוץ לעבר בית הספר. הגעתי אחרי 10 דקות, בית הספר היה יחסית קרוב לבית שלי. נכנסתי בשערים והמשכתי לרוץ לכיוון הכיתה שלי. ניגבתי טיפות זיעה עדינות שהצטברו על מצחי ונכנסתי לכיתה, ליבי נעצר כשהסתכלתי על האנשים הלבושים בחליפות שכבר עמדו בכיתה ודיברו אל התלמידים. התקדמתי אל המקום שלי, התנשפתי בעדינות וליקקתי את שפתיי, התיישבתי במקומי ובהיתי בדברים שהציגו על הלוח.

"מה פספסתי?" אמרתי בלחש כשהסתובבתי לבלה שישבה מאחוריי.

"שום דבר, מה שהם אומרים לא מעניין, תיכף נצא עם דניאל ומייקל לעשות להם את הסיור." הנהנתי לכיוונה והסתובבתי חזרה למקומי. אני, בלה, דניאל ומייקל נבחרנו להציג את בית הספר שלנו בפניהם ולכן היינו צריכים לעשות בפניהם את הסיור הזה ונדרשו ארבעה תלמידים לכך. שניים מכל כיתה, אז כמובן שבלה נידבה אותי יחד איתה, ודניאל התנדב יחד עם חברו לכיתה. לא רציתי להיות חלק בזה כי מבחינתי זה בזבוז של זמן, אך עם ההתעקשות הנוראית של המחנכת שלי ושל בלה, לא נשארה לי שום ברירה אחרת.