רייצ׳ל מדיסון אישה בת 24 שכל חייה היתה מעורבת עם המאפיות בדרום ניורק.
מאז גיל קטן נכנסה לכל העיניין של עבריינים, נשקים, כסף, רצח.
כשהיתה בת 12, אביה הסתבך עם הימורים ונאלץ למכור את ביתו היחידה לראש מאפיה הדרומית בתמורה שיוותר על חובו.
ראש מאפיה הדרו...
בפרק הקודם: "לא שיניתי את דעתי ליאם, זה כנראה לא זה"-אמרתי בכאב עדיין עם גבי אליו. לא יכולתי להביט בעיניו זה יותר מדי כאב. נכנסתי לרכב שלי התנעתי ונסתי הרחק משם והרחק מליאם. או שאפילו הרחק מרגשותיי. _________________________________________ המשךנקודתמבטשלרייצ'ל /לאחר כמה ימים/ אני עדיין לא מעקלת שזהו, אין יותר את רוג'ר ואין יותר מי שיסכן את משפחתי.
בכל זאת רוג'ר היה אבי, למרות הכל, אבל אהבתי אותו בכל זאת הוא היה אבא שלי. האלכוהול שינה אותו וגם האנשים שעימם הוא הסתבך.
אני כבר לא מכירה אותו והגיע לו על כל מה שהוא עשה אבל בכל זאת, הוא היה אבא.
אבי-לונדון ניסה לדבר איתי מספר פעמים בימים האחרונים אבל, לא הייתי מוכנה. הייתי צריכה קצת שקט.
את ליאם לא ראיתי כבר כמה ימים. נשארתי באחוזתו של אבי ולא הסכמתי לדבר עם אף אחד.
ליאם לא יצר איתי קשר ולא בא.
אני עדיין כועסת אליו. במקום להיות איתי לשתף אותי הוא בחר לסגור מולי את הדלת ולעשות הכל לבד.
מאז שאנחנו מכירים הוא אף פעם לא שיתף, הוא רק דרש דרש דרש ושוב פעם דרש.
אני לא כזו, אני לא יכולה לעמוד דום כשהוא יצוה עלי ולזוז שיגיד אחרת. זו לא אני ואם הוא לא מתכוון לקבל אותי אני לא רוצה להמשיך את היחסים ביננו, ולעשות רע לא רק לי אלא גם לו.
כל הלילה לא ישנתי. עמדתי מול החלון והבטתי בשמיים הכהים ומלא מחשבות התרוצצו בראשי.
וכשהבוקר הגיע החלטתי לצאת למטווחים, חייבת לנקות קצת את הראש לפני שהיום בערב אני טסה בחזרה לקנדה לאיימי הקטנה שלי שלא ראיתי כבר כל כך הרבה זמן.
***
הגעתי למטווחים וישר תפסתי עמדה, שמה אוזניות ודורכת את אקדחי ומתחילה לירות בלי לחשוב פעמיים.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
לאחר כמה סבבים הרגשתי עיניים שננעצות בגבי והורדתי את האוזניות, מסתובבת ורואה את ליאם.
"כבר לא חשבתי שאראה אותך"-אמרתי אוספרת את שיערי לקוקו.
"איך את?"-קולו הגברי נשמע וצמרמורת עברה בגופי.
"יכל להיות יותר טוב"-מילמלתי מכניסה את האקדח במכנס שלבשתי.
"את יודעת שאנחנו צריכים לדבר"-אמר לוקח צעד כלפיי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"מה עוד אנחנו צריכים לעשות?" גיחוך יצא מפי.
"רייצ'ל"-לא נתתי לו לסיים את אמירתו.
"מה ליאם, מה? התחלנו מההתחלה ברגל שמאל, לא היית שם בשבילי ולא נתת לי להביע את עצמי. אתה צריך להבין שאני לא בובה שלך"-פתחתי את ליבי בפניו והבטתי בעיניו.
"אם את מדברת לגבי כל העיניין עם רוג'ר, ככה היה צריך. לא מתערבים בעיניינים שלי רייצ'ל, הגיע הזמן שתביני. אני לא איזה אחד מהשכונה שהיית גרה בה"- קולו נשמע חד וכועס.
הוא לקח צעד נוסף כלפיי ואני התיישבתי על העמדה שבה עמדתי.
"מה אתה אומר"-גיחוך יצא מפי "ליאם, כנראה שכחת מי אני! לא מתאים לך אתה יכול ללכת, לא תלמד לקבל אותי כפי שאני, שוב, אתה יכול ללכת. אל תשכח על מה גדלתי. אני חלק מזה בין אם תרצה ובין אם לא."-הוצאתי עליו את כל מה שחשבתי.
"אגב היום בערב יש לי טיסה חזרה לקנדה, הגיע הזמן לראות את הבת שלי" קמתי מהעמדה עוקפת אותו.
