Dark Love- אהבה אפלה

Dark Love - part 92

בפרק הקודם:
הם ניסו לעקוף את השומרים שלי והם לא נתנו להם והרגשתי איך הפחד התחיל להתחולל בגופי.
הטלפון שוב צילצל וזה שוב היה ליאם, אז החלטתי לענות.
״את דפוקה רייצ׳ל את דפוקה״-צעק בקולי קולות.
״ליאם״-מילמלתי בפחד.
ופתאום היה רעש חזק והבטתי אחורה ועיניי נפערו.
_____________________________________

המשך נקודת מבט של רייצ׳ל
הרכבים של השומרים התהפכו והכל עלה בלהבה.
הרגשתי את הלחץ, את הפחד. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
רגלי ‏הייתה על הגז ולא הצלחתי להזיז אותה משם. נסעתי מהר והפחד גבר עליי וכל מה ששמעתי זה רק את קולו של ליאם מעבר לשיחה.
״רייצ׳ל״- צרח.
״ליאם, מי הם?״-קולי רעד בזמן שאני עוברת מנתיב לנתיב ועוקפת את הרכבים מסביבי.
פעם לא פחדתי, הייתי חזקה. לא היה לי מה להפסיד.
אבל היום, יש לי משפחה ופחד כמו שאני מרגישה כרגע לא ידעתי שקיים.
״אני בטוח שזה הוא, רייצ׳ל את בחיים לא מקשיבה לאזעזל איתך. יהרגו אותך״-צעק בטלפון.
מבטח קפץ כל שניה למראה, לא הצלחתי להתמקד בכביש.
שמעתי מעבר לקו את ליאם צורח ואיך הרכבים נתמכים.
״אנחנו בדרך אל תנתקתי את השיחה״
שמעתי את ליאם מעבר לקו.
אחד מהם תפס תאוצה והתקרב אלי.
החלון ירד והשתתקתי.
זה היה רוג׳ר, אבא שלי.
״זה הוא ליאם״-מילמלתי בפחד.
מבטינו הצטלבו והרגשתי את הלהבות הבוערות בתוכי.
סובבתי את ההגה ונצמדתי אליהם, מתנגשת ברכבם והם מאבדים שליטה ולאט לאט נעצרים.
הגז כבר היה על פול, לא היה לי כבר על מה ללחוץ.
נסעתי כמו משוגעת.

הצלחתי לאבד אותם, אך לא הרפתי ונסעתי מהר.
שמעתי מעבר לקו את ליאם ששואל איפה אני.
לא עניתי, ידעתי שאני צריכה לסיים איתו. אי אפשר להמשיך יותר עם המרדפים האלו.
נסעתי למקום נטוש וידעתי שהוא ימצא אותי.

***

חניתי את הרכב בחריקת גלגלים והוצאת את האקדח שלי מתא הכפפות לוקחת על הדרך כמה מחסניות ומכניסה לכיס.
יצאתי מהרכב בטריקת דלת ומכניסה מחסנית ושמה את האקדח מאחורי גבי

השקט שרר לו, גם ציפור לא שמעו.
איש לא עבר וכל מה שנשאר לי זה להתמקד בשקט הזה ולהתכונן.
כבר לא הרגשתי פחד. האדרנלין פעל לו בגופי.
ידעתי שאני צריכה לסיים איתו ואם לא עכשיו אז לעולם לא. זה או אני או הוא.
אין בעולם הזה מקום לשנינו, הוא עשה את הבחירה שלו וסופה רק מוות.

לפתע שמעתי חריקות גלגלים של רכבים,
הבטתי לצד רואה ארבע ג׳יפים שחורים נכנסנים למתחם שבו אני נמצאת, ונעצרים מולי.
הדלת נפתחת ואני נדרכת.

״רייצ׳ל, הו רייצ׳ל״- החל לומר, יוצא מהרכב במחיאות כפיים.
״חייב לומר שלונדון הכין אותך מעולה. באמת היה קשה לתפוס אותך, במיוחד אחרי התרגיל המסריח שעשיתם את והכלבלב החמוד שלך״-הוסיף וירדתי שיניים.
״זה בעלי רוג׳ר ואתה לא משתווה אליו אפילו״- קולי נשמע זועם.
״שיהיה״-מלמל בחיוך זדוני.
״מה אתה צריך ממני, תניח לי כבר״- צעקתי בכעס.
הייתי דרוכה, מוכנה בכל רגע להוציא אקדח ולהרוג אותו.
אפילו לרגע לא הזזתי את מבטי ממנו.
השומרים שלו הספיקו לצאת מהרכבים ולעמוד מולי דרוכים. רק סימן אחד שלו והם הורגים אותי.
אבל הוא משחק איתי. רוצה שארגיש שהוא שולט בהכל.
״להניח?״- החל לומר מכניס את ידיו לכיסי מכנסו.
״את באמת חושבת שאחרי כל מה שעשיתם, אניח לכם? שנינו יודעים שהמשחק נגמר״

במהירות הוצאתי את אקדחי וכיוונתי אליו.

״באמת רייצ׳ל? זה כל מה שאת יכולה? דווקא חשבתי שהכלבלבים שלך יקפצו עכשיו עלינו ויהיה לפחות טיפה מעניין״
הוא באמת משחק איתי. הוא באמת חושב שזה מצחיק.
״מעניין יהיה לך רק בקבר רוג׳ר״-סיננתי מבין שפתיי.
״הא באמת!? נו אז יאללה רייצ׳ל למה את מחכה״ הוא התקדם לכיווני עם חיוך רחב שמרוח לו על הפנים.
הוא התקרב אלי ותפס את ידי והצמיד אליו את האקדח.
״למה את מחכה״-מילמל מבין שפתיו שהתקרב אלי.

_________________________________________
איך?