רייצ׳ל מדיסון אישה בת 24 שכל חייה היתה מעורבת עם המאפיות בדרום ניורק.
מאז גיל קטן נכנסה לכל העיניין של עבריינים, נשקים, כסף, רצח.
כשהיתה בת 12, אביה הסתבך עם הימורים ונאלץ למכור את ביתו היחידה לראש מאפיה הדרומית בתמורה שיוותר על חובו.
ראש מאפיה הדרו...
בפרק הקודם: "אל תנסה אותי"-אמרתי באיפוק והשתחררתי מאחיזתו בחוזקה.
לקחתי את בגדיי שנחו על המיטה והלכתי לשירותים בחדר כדי להתלבש. _______________________________________
המשך נקודת מבט של רייצ'ל לבשתי טייץ שחור, את החזייה שלי בחזרה ומעל גופייה לבנה ומעל זה ג׳קט שחור. סידרתי את שיערי משאירה אותו פזור ויצאתי מהשירותים, מחזיקה את שמלת בית החולים בידי. הבטתי בליאם שעמד ליד מיטתה של איימי ושיחק עם רגלייה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"אדוני"-קולו של אוסטין, השומר של ליאם נשמע לאחר שנכנס לחדר.
"לתקתק אוסטיק, ל-ת-ק-ת-ק"-אמר ליאם לא מרים את עיניו מאיימי. "מצטער אדוני"-ענה וגילגלתי את עיניי, מתיישבת על מיטת בית החולים ומתעסקת בניידי.
"מה קרה?"-קולו של ליאם נשמע לפתע עבה ומאיים. "הסריקה באחוזה הושלמה"-אמר והרמתי את עיניי לכיוונו של ליאם.
"איזו סריקה?"-שאלתי. "סריקה של האחוזה מגורמי..." "תודה אוסטין הבנתי"-ליאם קטע אותו ללא טאקט ואני הבטתי בו בכעס.
אוסטין הינהן ומיהר להסתלק מהחדר.
"סריקה?"-פניתי אל ליאם. "רצית לחזור לא?"-אמר נשכב על מיטת הבית חולים, לצידי ודוחף אותי מעט. גילגלתי את עיניי ולא עניתי לו. קמתי והתקדמתי לאיימי שהחלה לבכות.
הרמתי אותה והתחלתי להסתובב איתה ברחבי החדר, מנסה להרגיע אותה. "לא בובי לא"-אמרתי לה מחזיקה את המוצץ שלה שלא יפול לה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"נסיכה של אמא"-אמרתי בקול תינוקי. "למה את בוכה? נסיכות לא בוכות"-המשכתי. "כן? כן בובה"-אמרתי צוחקת מכך שהיא עושה כל מיני קולות ושמעתי את צחוקו של ליאם.
