בפרק הקודם:
"בואי אלי"-אמר פותח את ידיו ומסמן לי להתקרב ולחבק אותו.
עמדתי מולו כועסת ולא זזתי ממקומי.
"נו רייצ׳ל"-אמר בייאוש לאחר כמה רגעים והוריד את ידיו.
_______________________________________
המשך נקודת מבט של רייצ'ל
"מה הולך כאן?"-שאלתי, לא זזה ממקומי.
"איפה?"-שאל באנחה ונעמד על רגליו, חוזר לכיסאו ומתיישב עליו.
"אל תעשה ראש קטן ליאם. אני יודעת שקורה כאן משהו ואני רוצה שתגיד לי מה"-אמרתי בכעס עושה את צעדיי לכיוונו.
"אני לא יודע על מה את מדברת רייצ'ל"-אמר ליאם מתחיל להתעסק במחשבו ולא מביט בי.
"ליאם"-הרמתי את קולי והחזקתי במהירות בבטני.
הוא הרים את עיניו אלי מהתזוזה המהירה שלי והביט בדאגה.
"מה קרה?"-קם מכיסאו ומושיט לעברי את ידיו.
"אני רוצה שתגיד לי מה קרה? ומה זה היה בבוקר"-אמרתי מעיפה את ידו ממני בכוח.
ועוצמת את עיניי מרוב הכאב שהופיע בבטני התחתונה מהציר שהחליט להגיע.
"מה זה משנה עכשיו רייצ׳ל, תני לי לעזור לך"-אמר ליאם מרים את קולו ותופס בידי.
"תשחרר אותי"-אמרתי לו למרות שתפסתי בחוזקה בידו מרוב הכאב.
"הייתי משחרר אם לא היית תופסת אותי כך"-אמר ליאם בציניות ובקול משועשע.
הרמתי את מבטי אליו והבטתי בו בכעס.
"פשוט תסתום"-אמרתי בכאב.
הוא צחק ואני נשכתי את השפה התחתונה שלי ועצמתי את עיניי, מחכה כמה רגעים עד שהציר עבר.
"תשחרר"-אמרתי בכעס לאחר שהציר נעלם.
"דווקא טוב לי ככה"-אמר מניח את ידו על המותן שלי ומקרב אותי אליו כל כך צמוד בזמן שביד השניה הוא עדיין אוחז בפרק כף ידי.
"ליאם, אני לא צוחקת איתך"-אמרתי מנסה להשתחרר מאחיזתו.
"גם אני"-אמר בחיוך בשעשוע ומקרב את פניו לשלי.
"תעוף ממני"-אמרתי מזיזה את פני הצידה.
"תגיד לי מה הולך כאן"-דרשתי לאחר שהוא מעט התרחק וסובבתי את מבטי אליו, מביטה ישירות אל עיניו.
"את לא צריכה לדעת"-אמר מתרחק ממני ומתקדם לעבר החלון הגדול שהשקיף על הנוף המהמם.
"מה זה לא צריכה לדעת? ליאם גם אני חלק מהמאפייה. אני רוצה, לא! אני דורשת לדעת מה הולך כאן!"-אמרתי כשהוא עדיין עמד עם גבו לעברי.
"רוג׳ר חזר לניורק"
סתמתי את פי והרגשתי את ליבי מתכווץ.
ליאם הסתובב לעברי, מכניס את ידיו לתוך כיסי מכנסו ומביט בי. חוקר כל תזוזה קטנה שלי.
"למה?"
זה כל מה שיכולתי להוציא ברגע הזה מפי.
אבא הביולוגי שלי חזר, פעם שעברה כשקלארק הודיע שחטף אותו זה היה לא נכון ואני לא מאמינה שהוא חזר.
למה לו לחזור.
"הוא גילה על כך שאת בהריון"-אמר ליאם והרמתי את גבותי.
"ומה? מה זה עניינו?"-שאלתי מתיישבת בזהירות על הכיסא.
ליאם התקרב אלי והתיישב על קצה השולחן, לידי.
"הוא מאיים רייצ'ל, הוא רוצה את התינוק לעצמו, שהנכד שלו יהיה היורש שלו ולא שלי"-אמר והמשכתי להביט בו בשאלה.
"אבל זו בת ולא בן"-אמרתי מעבירה את ידי בשיערי באנחה ופשוט לא הבנתי למה לו לקחת את הילדה שלי ממני.
"את זה הוא לא יודע, הוא מאיים שיקח מאיתנו אותה בין אם זה במלחמה ובין אם זה בחוזה שיכריח אותנו לחתום עליו"-מילותיו של ליאם היו כמו חץ בליבי.
הנחתי את המרפקים על השולחן וקברתי את פניי בין כפות ידי.
"אני לא מבינה מה לעזאזל הוא רוצה מהילדה שלי! היא לא קשורה אליו בשום צורה"-אמרתי מרגישה את עיניי מתמלאות בדמעות.
"הוא לא יודע שזו בת, הוא בטוח שזה בן מאחר ולא ילדת עדיין הוא לא יכול לדעת בוודאות האם זה בן"-הסביר ליאם והניח את ידי על גבי.
"ומה יהיה אחרי שאלד, הוא יגלה שזו בת ומה אז? ישאיר אותנו בשקט?"-שאלתי מרימה את ראשי ומביטה בו.
"אנחנו לא יודעים, הוא התחזק. לא אותו אדם כמו פעם וקשה לנו לזהות את הצעד הבא שלו"-הסביר ליאם ועצמתי את עיניי נותנת לדמעות לזלוג.
ההרגשה המעצבנת הזו שנוצרה בתוכי, הרגה אותי מבפנים.
הפחד על הילדה כל כך גבר ברגעים אלו שאני פשוט לא רוצה ללדת. אני רוצה אותה בתוכי שלא תצא לעולם האכזרי הזה ולא תפגוש את האנשים האלו שינסו לרמוס אותה בכל רגע נתון שיתאפשר להם לעשות זאת.
"רייצ׳ל, אני לא אתן לאף אחד לפגוע לא בך ולא בנסיכה שלי. תהיי בטוחה בכך שאתן בטוחות כאן"-אמר יורדת לגובהי ומלטף את ראשי.
שוב הרמתי את ראשי והבטתי בו.
"איך אתה יודע שאנחנו בטוחות? אני מכירה אותו, אם הוא לא יקבל נכד זכר הוא יקח אותה בכוח, יעשה הכל כדי לקחת אותה ממני כאות לנקמה. אני אומרת לך ליאם, זה יהיה ככה"-אמרתי כשיבבות בכי בורחות מפי.
"זה לא ככה רייצ׳ל, אל תנחשי סתם"-אמר מוחה את דמעותי.
"פשוט תבטחי בי, תתני לי להיות לצידך בכל מצב בחיינו. אני לא אתן לאף אחד לפגוע בכן"-אמר מניח את ידו על ביטני ומלטף אותה בחיוך.
"אתן הכי חשובות לי"-לחש מניח נשיקה על בטני ואז עולה לכיוון פני ומצמיד בין שפתינו.
***
עברו כבר שעתיים מאז שהייתי במשרדו של ליאם.
יצאתי מג׳יפ שלי ועשיתי את דרכי לכיוון הכניסה של האחוזה.
לפתע השומרים עברו לידי ולקחו מזוודות שנראו לי מוכרות.
"מה קורה כאן?"-שאלתי את אחד מהם.
"אדון לייט חוזר בחזרה לניורק"-אמר השומר והמשיך לקחת את המזוודות שהיו בידיו לתוך הרכב.
"מה?"-מילמלתי מופתעת ונכנסתי במהירות לתוך האחוזה.
"אבא"-צעקתי באחוזה, מחפשת אותו עם עיני וראיתי אותו בסלון מסתובב אלי, בדיוק מסיים את שיחת הטלפון שלו.
"מה קרה רייצ׳ל? איפה היית?"-שאל והתקרבתי אליו במהירות.
"אתה עוזב?"
"כן, יש לי כמה דברים לסדר בניורק. אל תדאגי אני אחזור"-אמר בחיוך ומביט לעבר בטני ומיד הוסיף "אני חייב לראות את הנכדה הראשונה שלי"
"זה בגלל רוג׳ר?"-שאלתי ואבי פער את עיניו והוריד את חיוכו מפניו.
פניו הרצינו ומבטו היה כועס.
"מי אמר לך?"-שאל וגילגלתי את עיניי.
"למה לא אמרת לי?"-שאלתי מרגישה שאני מתחילה לכעוס.
"אין לך מה לדאוג לגבי זה!"-אמר עוקף אותי ומתרחק.
"אני יודעת שהוא רוצה אותה, אני יודעת הכל"-אמרתי והוא נעצר.
_______________________________________
איך?
YOU ARE READING
Dark Love- אהבה אפלה
Romanceרייצ׳ל מדיסון אישה בת 24 שכל חייה היתה מעורבת עם המאפיות בדרום ניורק. מאז גיל קטן נכנסה לכל העיניין של עבריינים, נשקים, כסף, רצח. כשהיתה בת 12, אביה הסתבך עם הימורים ונאלץ למכור את ביתו היחידה לראש מאפיה הדרומית בתמורה שיוותר על חובו. ראש מאפיה הדרו...
